פסק-דין בתיק א 50996/06

פסק-דין (סופי)

1.         התובעים הינם הבעלים של חנות הממוקמת בחזית רח' בורוכוב 6, בני ברק (להלן: " החנות" הוא " המושכר") בה החזיק הנתבע בשכירות מוגנת.

2.         במסגרתה של תובענה שהוגשה על ידי התובעים בבית משפט זה (ת"א 44321/03) לפינוי הנתבע מהמושכר ולמתן צו עשה זמני, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה ביום 1.8.04 - אשר קיבל תוקף של פסק דין בו ביום (להלן: " הסכם הפשרה") - שאלה עיקריו:

א.      הנתבע יפנה את החנות וימסור החזקה בה לתובעים, כנגד תשלום מלוא דמי המפתח של המושכר (להלן: " דמי הפינוי"), אשר ייקבעו על ידי שמאי מקרקעין מוסכם ובהעדר הסכמה ימונה שמאי כאמור על ידי בית המשפט (להלן: " המומחה").

ב.      התובעים ישלמו את דמי הפינוי ב-5 תשלומים חודשיים שווים החל מתום 30 יום ממועד מתן חוות דעת המומחה.

ג.        בגין אי תשלום דמי הפינוי במועד, נקבעה בהסכם הפשרה סנקציה, כפיצוי קבוע ומוערך מראש, בסך 100$ עבור כל יום איחור.

3.         בתאריך 23/11/03 הוציא המומחה מתחת ידו חוות דעת, בה נקבע כי דמי הפינוי (דמי המפתח המלאים בגין המושכר) עולים לסך 32,000$ (להלן: " חוות הדעת").

ביום 22/12/04 שילמו התובעים לנתבע את התשלום הראשון, כמתחייב מהסכם הפשרה, בסך בש"ח השווה ל 6,400$.

4.         הנתבע לא השלים עם קביעת המומחה בחוות דעתו, ועתר לבית משפט זה - בהמרצת פתיחה 200754/04 - להורות על עריכת שמאות מחודשת בדבר דמי הפינוי "האמיתיים" המגיעים לו (להלן: " המרצת הפתיחה").

            בפסק הדין מיום 19/9/04, דחתה כבוד השופטת ר. רונן את התובענה בקובעה כי לא נפל פגם כלשהו בקביעת המומחה בחוות הדעת, והותירה השומה על כנה.

            הנתבע חוייב בתשלום הוצאות התובעים בסך 5000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

5.         אחר הדברים האלה, משלא השכילו הצדדים להגיע לידי הסכמה בדבר מועד הפינוי כמו גם בדבר אופן תשלום דמי הפינוי כמתחייב מהסכם הפשרה, נקט הנתבע ביום 24.5.06 בהליכי הוצאה לפועל למימושו של פסק הדין שבפשרה בתיק 9-06-41416-01 (להלן: " תיק ההוצאה לפועל").

יתרת החוב, על פי חישובי הנתבע, למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה בסך 109,000$ בש"ח, הכולל - בנוסף לדמי הפינוי - אף את הפיצוי היומי בסך 100$ (840 יום) בגין האיחור בתשלום דמי הפינוי.

6.         התובעים מצידם הגישו ביום 6/9/06 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" בה עתרו, בין היתר, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה לגופה.

העתירה וטענות הצדדים

7.       בתביעה שבכאן, טענו התובעים כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה הפרה גסה ובוטה, בכך שלא היה נכון לקיים את פסק הדין שבפשרה ולפנות המושכר תמורת דמי הפינוי שנקבעו על ידי המומחה.

לטענתם, הנתבע עשה את כל שלאל ידו לדחות את מועד הפינוי ולא שעה לבקשותיהם לפנות את המושכר תמורת תשלום מלוא דמי הפינוי.

לשיטת התובעים, העובדה שהנתבע הגיש המרצת פתיחה במטרה "להגדיל" את דמי הפינוי, מלמדת כמאה עדים כי זה האחרון לא השלים עם פסק הדין שבפשרה וקביעת המומחה בדבר גובה דמי הפינוי.