פסק-דין בתיק א 5099/03

רקע

1. תביעה נזיקית בסך 1,200,000 ש"ח, שהגיש התובע, חקלאי חבר המושב "שיזף" לשעבר שפורק, כנגד שלושה נתבעים- מינהל מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ונציבות המים, בגין נזקים שלטענתו נגרמו לגידולים חקלאיים שגידל, זאת בעקבות ניתוק אספקת המים לשטחים המעובדים על ידו, ותביעה שכנגד לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש, שהגיש מינהל מקרקעי ישראל כנגד התובע (להלן: "התובע", "המינהל" ו/או "הנתבעים" בהתאמה).

2. במקורה כללה התביעה גם סעד של צו מניעה וצו עשה והוגשה בתחילה כנגד ששה נתבעים, ואולם, נוכח החלטתי לדחיית הסעדים הזמניים שנתבעו על ידי התובע, בהליך ביניים (שאושר בבר"ע 704/03) ונוכח החלטת כב' הרשם (כתוארו אז) ג' גדעון, למחיקת כתב התביעה על הסף כנגד שלושה מהנתבעים, נותרו אך התביעה הנזיקית והתביעה שכנגד על כנן, כנגד שלושת הנתבעים לעיל.

3. במסגרת החלטת ביניים ועל רקע מורכבות המחלוקת הקיימת, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, פוצל הדיון ונקבע, שבשלב ראשון התבררה שאלת החבות, וככל שתקבע כזו - תידון שאלת הנזק. בנסיבות אלה, עיקר עניינו של פסק דין זה נוגע לשאלת החבות.

תמצית טענות התובע

4. תמצית טענות התובע היא כדלקמן:

א.     התובע הינו חקלאי שהתקבל כחבר באגו"ש "שיזף" (להלן: "שיזף") בשנת 1989, ועיבד אדמותיו עד שנת 2002. עד שנת 1994 עיבד התובע ביחד עם יתר חברי האגודה את הקרקע נשוא המחלוקת והחל מאותה שנה - עיבדה לבדו.

ב.      אגודת "שיזף" פורקה רשמית ביום 26.7.01, כאשר עוד משנת 1994, נותר התובע כמתיישב יחיד בה.

ג.       עד שנת 1995 נכללו השטחים המעובדים נשוא המחלוקת בממלכת ירדן, ובהתאם להסכם השלום סופחו למדינת ישראל, והועברו באותה שנה לבעלותה של המדינה. בנסיבות אלה, עד שהועברו השטחים לבעלות המדינה, לא יכול התובע להיחשב כפולש, שכן היו אלה בשטחי ממלכת ירדן.

ד.      ביום 20.6.02 הוחלט בישיבה משותפת בהשתתפות התובע והנתבעים, לאפשר לתובע לגדל עונה חקלאית נוספת, היינו מחזור אחרון, עד סוף קיץ 2003, אל מול התחייבות התובע לשלם דמי שימוש למינהל. נוכח אי בהירות מצידו של התובע, הובהר על ידי המינהל, במכתב מחלקת העסקות החקלאיות בו מיום 14.11.02, כי על התובע לפנות את השטח בתום העונה החקלאית 2002-2003. יצויין כי עד אותו מועד לא נדרשו מעולם התובע או אגו"ש "שיזף" לשלם דמי שימוש, דרישה לה הסכים התובע מתוך מצוקה, על רקע רצונו להמשיך לעבד את השטח. יתרה מכך, על אף ש"שיזף" פורקה רק בשנת 2001, נדרש התובע לשלם רטרואקטיבית את חוב דמי השימוש החל משנת 1995, תחת הפניית החוב למפרק האגודה. התובע טוען איפוא כי חוב דמי השימוש החל עליו, חל לכל המוקדם רק ממועד פירוק האגודה (26.7.01) ועד דצמבר 2002.

ה.      למרות ההסכמה האמורה, לא עידכן המינהל את משרד החקלאות ורשות המים,  אספקת המים נותקה בחודש דצמבר 2002, דבר שגרם לנזקים כבדים לגידולים חקלאיים, המכומתים לסכום התביעה.

ו.        ניתוק המים נבע מאינטרס המוסדות ובראשם המועצה האיזורית "ערבה תיכונה" לסלק את התובע מהמקרקעין, זאת לצורך הקמת מכללה בינלאומית לשלום כפרויקט משותף עם ממלכת ירדן.

תמצית טענות הנתבעים

5.  תמצית טענות הנתבעים היא זו:

א.     המדובר בתביעה כפוית טובה, אשר הוגשה כנגד המינהל, על אף שפעל לפנים שורת הדין בעניינו של התובע, ואישר לו לסיים ולגדל מחזור גידול אחרון במקרקעין, בכפוף לתשלום דמי שימוש, שהתובע סירב לשלם.

ב.      תביעת התובע הינה פיצוי בגין הפסקת אספקת מים בתום שנת 2002. המינהל אינו אחראי על הקצאות מים, ועל הצרכן לדאוג להקצאת מים מרשות המים, עפ"י המלצת משרד החקלאות, כשכל השגה בעניין הינה בערר לבית דין למים, זאת על פי הקבוע בחוק המים.

ג.       יתרה מכך, כאשר אושרה הקצאת המים לשנת 2002 נקבע במפורש ע"י נציבות המים, כי המדובר בתוספת חד פעמית לשנת 2002, שלא תתחדש בשנה הבאה (נספח ג' לתצהיר  העד מר ירוסלביץ, נספח ד' לתצהיר העד מר מורג). התובע העלים בחוסר תום לב מידע זה מהמינהל, בישיבה שהתקיימה מספר חדשים לאחר מכן (20.6.02).

ד.      מכסת המים ניתנה בעבר ל"שיזף" ולא לתובע. עם פירוק האגודה, בטלה גם מכסת המים שהוקצתה לה. התובע ניצל שלא כדין הקצאת מים שניתנה לאגודת "שיזף", ומשלא הסדיר הקצאת מים חוקית עבורו, אינו יכול לתבוע כנגד ביטול ההקצאה שהיתה ע"ש אגודת "שיזף" שפורקה.

ה.      לא ניתן להתמקד בהסכמת המינהל ולהתעלם מהתמונה כולה, לפיה קיימים היו מכלול שיקולים לאי חידוש ההקצאה, לאחר שהקצאת המים היתה צריכה להסתיים שנים קודם לכן ואך בשל רצון משרד החקלאות לאפשר תקופת התארגנות לפני ניתוק סופי, המליץ על הקצאה לשנת 2002 בלבד, והודיע מפורשות שלא תחודש.

ו.        התובע לא קיבל הקצאה לשנת 2003 ובניגוד לעדותו, אף לא שילם מעשית בעד רשיון ההפקה (שסכומו, נוכח העדר ההקצאה, היה 0 ש"ח). בכל מקרה תוקף הרשיון היה עד 31.12.02.