פסק-דין בתיק א 50944/98

שמיעת העדויות בתיק זה הסתיימה בתאריך 8.5.03. למרבה הצער, נפגע ב"כ התובע בתאונת דרכים ונבצר ממנו להגיש סיכומיו במועדים שנקצבו לכך. הסיכומים האחרונים הוגשו לתיק בית המשפט בתאריך 13.3.05, ולכן פסק הדין ניתן רק עתה. 

העובדות

1. התובע יליד 1.1.63, תושב רצועת עזה, עבד כטפסן אצל הנתבעת. בתאריך 9.3.97 נפגע התובע, בעת שעסק בביצוע עבודת טפסנות. לדבריו, עמד בפינת תקרת גג יצוקה, כדי להרכיב עמוד ברזל עגול ליד מסתור כביסה, ולפתע החליק בין שני הגגונים ונפל מגובה של 6 מטרים על ערימת בלוקים, שהיתה מונחת על הקרקע (ע' 2 ש' 7, להלן: "התאונה").
2. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בגבו ועבר ניתוח לקיבוע פנימי של החוליות. התובע אושפז למשך שמונה ימים, ושוחרר מבית החולים בתאריך 17.3.97. לאחר התאונה לא שב התובע לעבודה אצל הנתבעת, למרות שלדבריה הוזמן על ידה לעשות כן.
3. התאונה הוכרה כתאונה עבודה ע"י המל"ל. התובע מקבל דמי פגיעה וקצבת נכות, לאחר  שועדה רפואית של המל"ל קבעה לו נכות בשיעור של 30% לצמיתות, כולל תקנה 15 (נספח ה לסיכומי ב"כ התובע).
4. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד מזמינת העבודה (להלן: "אורם") מנהלה מר אורי מרגלית, ומנהל העבודה חניאל לסמן. ההודעה לצד שלישי התבררה יחד עם התביעה עצמה.

נכותו הרפואית והתפקודית של התובע

5. התובע צירף לתביעה חוו"ד של מומחה רפואי מטעמו בתחום האורתופדיה, ד"ר אלכזנדאר, שקבע כי נותרה לו נכות של 40% לצמיתות. הנתבעת וצדדי ג' הגישו חוו"ד של מומחה מטעמם, פרופ' נרובאי, שקבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% לצמיתות.
6. בשל הפערים שנתגלו בין חוו"ד המומחים, מונה ד"ר ז'יטלני כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו נאמר, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%.
7. ב"כ התובע טוען, כי בהתחשב בגילו ובטיב פגיעתו, יש להעמיד את נכותו הרפואית והתפקודית של התובע על 30%, כפי שנקבעה ע"י המל"ל. ב"כ הנתבעת סבור, כי אין יסוד לדרישה זו, מאחר שהיא נסמכת על תלונות, שלא בא זכרן בעת בדיקתו של התובע בידי  המומחה מטעם בית המשפט. ב"כ צד ג' לא התייחס בסיכומיו לענין זה.
8. סבורני, כי נכותו הרפואית של התובע מגעת כדי 20% בלבד, אך יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 30%. הסיבה לכך היא, שמדובר באדם שעבד כטפסן, במשך 10 שנים לערך, כפי שהעיד מנהל הנתבעת (ע' 19 ש'1), ומאז התאונה לא שב התובע לעבודתו, למרות שהנתבעת היתה מעוניינת בכך, ולא הוכח כי הוא עובד במקום עבודה אחר.
9. מאחר שהתובע אינו בעל הכשרה מקצועית אחרת, אין ספק כי הדבר משפיע על יכולת עבודתו בעתיד. בנוסף, התובע סובל מכאבים ומגבלות שונות, כפי שתיאר במהלך עדותו בבית המשפט, שלא נסתרה כלל. לפיכך אני קובעת, כאמור, כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור של 30%.

אחריות הנתבעת לתאונה

10. התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקים שאירעו לו בעקבותיה, בהיותה מעסיקתו באותה עת. לדבריו, הנתבעת אחראית כלפיו בגין הפרת חובה חקוקה, קרי, חובתה למנות מנהל עבודה, כאמור בתקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח-1988. כראיה לכך, מפנה ב"כ התובע לדבריו של מנהל הנתבעת, מר שוקי לזובסקי, שטען כי מונה מר חניאל לסמן (צד ג' 3) מונה כמנהל עבודה, אך זה האחרון לא נכח במקום נפילתו של התובע (ע' 14).
11. ב"כ התובע מבקש לסמוך על דבריו של מנהל הנתבעת, שהעיד כי: "הפועל נפל תוך כדי עבודה, אם מנהל העבודה היה נמצא לידו אולי הוא יכל להתריע על משהו...אולי הוא לא היה בסדר שבאופן כללי הוא לא התריע אבל הוא היה עובד מיומן" (ע' 12).
12. ב"כ התובע טוען, כי ספק אם לסמן שימש כמנהל עבודה באתר, לאור דבריו של מנהל אורם, מר אורי מרגלית (צד ג' 2), שהעיד כי לסמן עסק באספקת חומרים בלבד, וכן על דבריו של מר לסמן עצמו, שהעיד כי לא עסק במתן הוראות עבודה לפועלים (ע' 22).
13. ב"כ התובע טוען עוד, כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970, בכך שלא התקינה אמצעי בטיחות כלשהם למניעת נפילה מגובה של למעלה משני מטר, וגם בכך הפרה חובה חקוקה המוטלת עליה.
14. הנתבעת טוענת, כי האחריות לתאונה אינה חלה עליה, מאחר שהתובע היה טפסן מנוסה, בעל ותק של 14 שנים במקצוע, והעבודה שביצע היתה עבודה שגרתית ביותר. כראיה לכך, מפנה הנתבעת לדבריו של התובע עצמו, שאישר כי מדובר היה בעבודה רגילה "לא משהו מיוחד" (ע' 3), ולדבריו של מנהל הנתבעת, מר לזובסקי, שהעיד כי מדובר בעבודה שטפסן עושה כל שבוע (ע' 13).
15. ניסיונה של הנתבעת להתחמק מאחריותה כלפי התובע, ואף לטעון כי התובע עבד בפזיזות, כפי שהעיד מר לזובסקי מטעמה - לא יצלח. התובע ביצע תפקיד שהוטל עליו; לשם כך עמד במקום בלתי מוגן על ידי גידור או אמצעי בטיחות אחר, ונפל מגובה של שישה מטר. מדובר, אמנם, בעובד בעל ניסיון בטפסנות, אך לא הוכח ואינני מקבלת את הטענה, כי פעל בפזיזות.
16. נפילתו של התובע אירעה, ככל הנראה, לאחר שאיבד את שווי משקלו, בעת שביקש לקשור את המרזב ולחזק אותו, כפי שנתבקש לעשות על ידי הנתבעת-מעסיקתו. יתכן, שנוכחותו של מנהל עבודה במקום לא היתה מונעת את הנפילה עצמה, אך היתה ללא ספק מאפשרת לנתבע לעבוד בסביבה מוגנת, כנדרש. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה, כי סיפקה לתובע הגנה כלשהי מפני נפילה. כך למשל, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי סופקו תמיכות וקשירות, למרות שמנהלה מר לזובסקי העיד, כי יש לעשות כן (ע' 13 ש' 23). לא הוכח גם, שהותקן גידור במקום, כנדרש על פי סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970. טענתה של הנתבעת מתמצית בכך שהתובע היה פועל מיומן, ואין בה כדי להקים לה הגנה מפני התביעה.
17. התנהגותה של הנתבעת אינה מתבטאת רק בהפרת חובה חקוקה, אלא היא מצביעה גם על רשלנות מצידה, בכך שחשפה את התובע לסיכון מיותר, שגרם לפציעתו. גם אם היה התובע מתנגד לקבלת אמצעי בטיחות מידי הנתבעת, לא היה בכך כדי לפטור אותה מאחריותה, על אחת כמה וכמה כאשר אלה לא הוצעו לו, בטענה כי התובע היה טפסן מיומן.
18. לענין זה ראוי להפנות לע"א 524/86 משה לוי נ' חקשוריאן, פ"ד מב(4) 37, שם נקבע, כי  תובע שהציג עצמו כנגר מיומן וכמי שכישוריו מספיקים להיות מנהל עבודה, נושא ברשלנות תורמת של 25%. הסיטואציה העובדתית בענייננו שונה, ולכן אני סבורה כי הנתבעת אחראית באופן מוחלט לתאונה ולתוצאותיה.

אחריות צד ג'