פסק-דין בתיק א 50884/04

1.         העובדות והמחלוקת

התובעת, גב' קנג'יאן מולוק, ילידת 19.3.1942 ועובדת במשק בית בעיסוקה (להלן: " התובעת").

ביום 14.9.03 צעדה התובעת ברחוב אורי 1 בת"א מול משרדי הרבנות, ונתקלה, לטענתה, בברזל שבלט מן המדרכה. התובעת נפלה ונגרמו לה נזקי גוף (להלן: "התאונה").

התובעת הגישה תביעתה ובה עתרה לפצותה בגין נזקי הגוף, שנגרמו לה בגין התאונה וזאת מאת עיריית תל-אביב-יפו, האחראית לתחזוקת מדרכות העיר (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת הייתה מבוטחת בכל התאריכים הרלוונטיים אצל הנתבעת מס' 2, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, ולפיכך הוגשה התביעה גם נגד זו האחרונה.

לכתב התביעה לא צורפה כל חוות דעת רפואית שהיא.

הצדדים הסכימו, כי יוגשו סיכומים בכתב וינתן פסק דין של פשרה על פי סעיף 79 א'  לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 וכך עשו הצדדים וכעת לי המלאכה לסיים.

2.         אחריותה של הנתבעת

            א.  האם קיימת חובת זהירות מצידה של הנתבעת?

השאלה הבסיסית ביותר, אותה עלינו לבחון, טרם נעמיק בשאלת התרשלותה הנטענת של הנתבעת, הינה - האם קיימת חובת זהירות מצידה כלפי התובעת.

חובת הזהירות בנויה משני נדבכים מצטברים: חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית.

הלכה פסוקה היא, כי חובת הזהירות המושגית נקבעת על פי מבחן הציפיות. קרי - האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק (וראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לז(1) 113, 123).

אליבא דכולי עלמא - לעיריה קיימת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, שכן כאחראית על מדרכות העיר, עליה לצפות, כי עוברי אורח עלולים להפגע אם במדרכה יהיו מפגעים (ראה: ע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' רוטברד , פ"ד מה(4) 102, 116-117; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר , פ"ד לז(3) 757, 768).

מקום שהנזק הוא צפוי כענין פיסי, חובה לצפותו כענין נורמאטיבי (פס"ד עיריית בני ברק נ' רוטברד הנ"ל, בעמ' 119). עקרון השוויון בפני החוק מחייב הטלת אחריות ברשלנות על הרשות הציבורית על פי אותן אמות מידה כמו על הפרט. דין השלטון המזיק כדין הפרט המזיק, והוא חייב, כמו כל מזיק אחר, לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כדי למנוע נזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון , פ"ד לט(1) 113; ע"א 209/85 עיריית קרית-אתא ואח' נ' אילנקו בע"מ , פ"ד מב(1) 190, 197).

ברם, על אף קיומה של חובת זהירות מושגית, נשאלת השאלה, האם קיימת אף חובת זהירות קונקרטית. לשון אחרת - עלינו לבחון, האם בין התובעת לבין הנתבעת, בנסיבות המיוחדות של המקרה, קמה חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש.

חובת הזהירות הקונקרטית, כמו גם חובת הזהירות המושגית, נקבעת על פי מבחן הצפיות (וראה לעניין זה: פרשת ועקנין לעיל, בעמ' 125-126).

זאת ועוד. הפעלה ראויה של מבחן הצפיות תחייב הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק, שכן רק בגין סכנה אחרונה זו מוטלת חובת זהירות קונקרטית.

זאת יש לומר, כי :-

"... רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלה או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך ש... מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים..."