פסק-דין בתיק א 50845/04

1.         התובע, בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ, הגיש ביום 20/7/04 כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 45,715.47 ש"ח נגד הנתבעים. בסעיף 14.9 לתצהיר עדות ראשית ובנספח כ"א, הופחת סכום התביעה לסך של 44,399.39 ש"ח.

            התביעה היא לתשלום יתרת חוב בחשבון הבנק של הנתבע 1. הנתבע 2 ערב להלוואה שניתנה לנתבע 1 על פי כתב ערבות מיום 1/2/01 (להלן - כתב הערבות).

2.         הנתבע 2 הגיש בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 184144/04). ביום 23/11/04, ניתנה לו רשות להתגונן ולאחר קיום דיון הוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

3.         העובדות הבסיסיות אינן שנויות במחלוקת והן כדלהלן:

א.         הנתבע 1 פתח בבנק חשבון שמספרו 220903 (לעיל ולהלן - חשבון הבנק).

ב .         ביום1/2/01 חתם הנתבע 1 על כתב בקשה לקבלת הלוואה בסך 40,000 ש"ח (להלן- ההלוואה). על פי ההסכם התחייב הנתבע 1 לפרוע את ההלוואה במשך חמש שנים, עד ליום 1/1/06.

סכום ההלוואה הועבר לכיסוי חובה של חב' בר און הארלי דיווידסון בע"מ (להלן - החברה), אשר היתה בעלת הזיכיון לייבוא ושיווק אופנועי הארלי דיווידסון בישראל.

ג.          החברה היתה חייבת לבנק כספים רבים. במסגרת הסדר בין הבנק, יתר נושי החברה, הנתבע 1 ואשתו, כונסת הנכסים למכירת ביתו של הנתבע 1 וקבוצת משקיעים בראשותו של הנתבע 2, הסכים הבנק לוותר על חלק מכלל חובותיה של החברה (סעיף 6 לתצהיר התובע).

ד.         הנתבע 2 היה חלק מקבוצת משקיעים אשר ביקשה לקבל לידיה את הזיכיון לייבוא ושיווק האופנועים בישראל ולרכוש את הנכסים של החברה, אופנועים, אביזרים שונים ומכוניות.

ה.         לאחר שהתברר, כי חסר סך של 40,000 ש"ח לביצוע ההסדר הוסכם, כי הנתבע 1 יקבל הלוואה על סכום זה והנתבע 2 יחתום על כתב הערבות. על פי סעיף 7.11 לתצהיר התובע, הנתבע 2 הוא שהציע את המנגנון המתואר והנתבע מודה בכך בעמ' 6 לפרוטוקול. בנוסף לסכום זה, קיבל הבנק סך של 664,881 ש"ח מקופת הכינוס וסך של 70,000$ מהנתבע 2 וחבריו לקבוצת המשקיעים (סעיפים 7.19 ו- 7.20 לתצהיר התובע).

ו.          עם פתיחת החשבון חתם הנתבע 2 על כתב ערבות והתחייבות מוגבל בסכום, בו ערב לתשלום ההלוואה והריבית הנצברת עליה (נספח ב' לתצהיר התובע).

ז.          במשך תקופה קצרה פרע הנתבע 1 את חיובי הריבית והקרן של ההלוואה (לדברי הנתבע 2, הוא זה אשר שילם את התשלומים הראשונים;  עמ' 2 לפרוטוקול מיום 22.11.04), אולם בחודש יוני 2002 הפסיק לשלם את תשלומי ההלוואה ומאז לא הופקד בחשבון הבנק דבר.

ח.         התובע שלח לנתבעים התראות ודרישות לסילוק החוב, אולם הנתבעים לא פרעו את החוב.

4.         המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב כתב הערבות. הנתבע 2 טוען, כי אינו ערב לחשבון הבנק או להלוואה. לטענתו הוסבר לו, כי על מנת להעמיד את ההלוואה לנתבע 1, שהוא בעל אזרחות זרה, התובע חייב להראות בספריו, כי קיים ערב נוסף ועל כן נתבקש על ידי נציגי התובע, לחתום על כתב הערבות וכי מדובר בצורך פרוצדוראלי בלבד. כמו כן הוסבר לו במפורש, כי ערבותו היא "על הנייר בלבד" וכי לעולם לא יתבקש לפרוע את החוב. במועד החתימה על כתב הערבות היה ברור, כי האחראי הבלעדי לחוב הוא הנתבע 1. כמו כן, טוען הנתבע נגד העברת תשלומי ההלוואה שלא נפרעו לחשבון העו"ש וחיוב חשבון העו"ש בריבית.

5.         הנתבע העיד ראשון ולאחר מכן נחקר היועץ המשפטי של הבנק, עו"ד מיכאל ורזגר. ב"כ הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.

דיון

6.         נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, מוטל על הנתבע.

תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת: "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי הדין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158" ומטעם זה נחקר הנתבע 2 על תצהירו תחילה ולכך יפים גם הדברים הבאים: "כאשר המחלוקת העיקרית בין הצדדים לא נסבה על העובדות הנטענות בכתב התביעה, אלא על עובדות נוספות שטענו הנתבעים ושנדרשו לבירור השאלה המשפטית, .... מצב זה נכלל לבטח בגדרה של תקנה 159 ..." (א' גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שמינית), עמ' 285).