פסק-דין בתיק א 50696/07

בפני ערעור על החלטת  כבוד הרשמת ורדה  שוורץ מיום 13.4.08, אשר בה נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק דין, אשר ניתן נגדם בהעדר הגנה.

רקע

ביום 14.8.07 הגישה המשיבה תביעה כנגד המערערים, בגין אי תשלום דמי שכירות בסך של 143,038 ש"ח.

המשיבה היתה זכאית להרשם כבעלים, של הנכס ברח' וייסבורג 17 צהלה תל-אביב, הידוע כחלק מחלקות : 367,368, בגוש: 6624. ( להלן : " הנכס").

המערערים 1 ו - 2  שכרו את הנכס מהמשיבה, עלפי חוזה מיום 13/12/2001.

בסמוך לכך, ביצעו המערערים 1 ו - 2 המחאת זכויות השכירות למערערת 3 - חברה בבעלותם.

עקב אי תשלום דמי שכירות, הוגשה התביעה שבנדון.

חרף הארכות מועד אשר ניתנו למערערים, הם לא הגישו כתב הגנה במועד, ועל כן , ביום 15.11.07  ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדם.

המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, וביום 13.4.08 ניתנה החלטת כבוד הרשמת שוורץ אשר דוחה את הבקשה, ומכאן הערעור.

נימוקי המערערים

המערערים טוענים, כי ביום 8.10.07 הגישו בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ובית המשפט האריך המועד עד ליום 1.11.07.

לטענתם, החלטה זו מעולם לא הגיעה לידם, ועל כן לא היו מודעים לקציבת המועד להגשת כתב ההגנה.

נוסף לעובדה כי לא היו מודעים להחלטת בית המשפט הנ"ל, המערערים טוענים כי בא כוחם נעדר ממשרדו, עקב פטירת אביו, החל מיום 29.10.07 ועד ליום 26.11.07, ורק עם שובו למשרד, נודע לב"כ המערערים על מתן פסק הדין בהעדר הגנה ביום 15.11.07.

המערערים טוענים, כי בא כוחם פנה מיידית אל ב"כ המשיבה בבקשה כי יעתרו בהסכמה לבית המשפט לביטול פסק הדין, אולם הוא סירב, ועל כן הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

לטענת המערערים, מדובר בטעות פרוצדוראלית שניתן היה לתקנה בנקל, ולכל היותר לחייבם בהוצאות בגינה. לדידם, היה על כבוד הרשמת ליתן להם יומם בבית המשפט ולאפשר להם להציג הגנתם לתביעה, אשר הוגשה כחמש שנים לאחר קרות האירועים העומדים בבסיסה, דבר המלמד לטענתם על כך אין כל דחיפות לדון בתביעה, אף לדידה של התובעת.

המערערים מוסיפים, כי במקרה דנן מתבקש ביטול פסק הדין מחמת שיקול דעת בית המשפט. משכך, על מנת שיבוטל פסק הדין, עליהם להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין, ומה הם סיכויי הצלחת המערערים העולים מהגנתם. המערערים טוענים כי על פי ההלכה הפסוקה, יש ליתן משקל רב יותר לסכויי ההגנה, מאשר לסיבת המחדל.

לעניין סיכויי ההצלחה, המערערים טוענים כי די בראיה לכאורה, ואין עליהם להראות הגנה "איתנה ובטוחה". די בכך כי מדובר בהגנה אפשרית.

המערערים סבורים, כי הראו, בתצהירים אשר צורפו לבקשת הביטול, יותר מאשר "הגנה אפשרית", וכי כבוד הרשמת טעתה, כאשר ייחסה למערערים חובה להביא ראיות מכריעות, באופן אשר יוכיח את הגנתם למעלה מכל ספק.

המערערים טוענים עוד,  כי כבוד הרשמת שגתה בפירוש המצב המשפטי אשר היה קיים בין הצדדים לאחר סיום הסכם השכירות.

לטענתם, סיום הסכם השכירות ועזיבת הנכס נעשו בתיאום מלא ובהסכמתה של המשיבה. עוד טוענים המערערים, כי כחודש לאחר עזיבתם המתואמת את הנכס, שכר את הנכס דייר חלופי, ולא דייר משנה, כטענת המשיבה.

אליבא דהמערערים, כי אם קיימת כלל עילת תביעה, הרי שהיא כנגד עו"ד מטלון, אשר טיפל מטעמם בסיום השכירות, אל מול ב"כ המשיבה, וכי במידה ויבוטל פסק הדין, יש לאפשר להם להגיש הודעת צד ג' כנגדו.