פסק-דין בתיק א 50659/06

לפני תביעה בסדר דין מהיר על סך של 19,488 ש"ח, שהוגשה על ידי  התובעת, חברת י. שבי שיווק מזון בע"מ, נגד הנתבעים, חברת מפגש האווזים בע"מ, ששון יריב ואורה גרינשטיין, בגין יתרת חוב עבור הספקת מוצרי מזון.

התביעה

הנתבעת 1 ( "החברה") הפעילה עסק בתחום המזון. הנתבעים 2 ו-3 היו מנהלי הנתבעת 1 ומי שהפעילו את העסק בפועל. הנתבעים רכשו מוצרי מזון מאת התובעת אשר סיפקה את המוצרים כמוזמן. חוב הנתבעים נכון ליום 22.11.05 בגין המוצרים עומד על 16,943 ש"ח. הנתבעים התחייבו וערבו כלפי התובעת לתשלום החוב בהתאם לכתב התחייבות וערבות. כמו כן, הסכימו כי תחשיב החוב שייערך על ידי התובעת יחייב אותם. הנתבעים הציגו מצג שלפיו ישלמו עבור המוצרים אולם, בעת הזמנת המוצרים ובעת קבלתם, לא התכוונו הנתבעים לשלם את תמורתם. התובעת פעלה על פי המצג. הנתבעים נהגו בחוסר תם לב והטעו את התובעת. הנתבעים הבטיחו כי ישלמו את החוב, אולם לא עמדו בהבטחתם. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בסכום החוב בצירוף 1,000 ש"ח בגין הוצאות לטיפול בגבית החוב וכן 1,500 ש"ח בגין עגמת נפש ובסה"כ 19,443 ש"ח.

ההגנה

התובעת לא ביצעה עד היום מסירה כדין של התביעה לחברה ולנתבע 2 ועל כן לא הוגש כתב הגנה מטעמם. הנתבעת 3 טוענת כי עבדה בעסק כמלצרית. הנתבע 2 היה בעל העסק ומנהלה ואף חתם על ערבות אישית לחובות החברה כלפי התובעת. התובעת לא מצאה את בעל החוב האמיתי (הנתבע 2) ומנסה את הנתבעת 3 כ"שעיר  לעזאזל". התובעת המשיכה לספק מוצרים לחברה תוך הגדלת החוב חרף אי תשלום בגין המוצרים שסופקו. המסמך שעליו חתומה הנתבעת 3 הנו קבלה בגין קבלת מוצרים ועל מסמך זה מבססת התובעת את כל תביעתה נגד הנתבעת 3. הנתבעת 3 נישאה לנתבע 2, אולם אלה נמצאים בהליכי גירושין. גם אם יש לחייב את הנתבעת 3 בחוב מכוח נישואיה לנתבע 2, אין היא חבה ביותר מ-1,500 ש"ח 

דיון

הנתבעת 3

בהליך דנן יוצגה הנתבעת 3 על ידי אביה, מר אדוארד גרינשטיין ( "גרינשטיין"), לפי ייפוי כוח שנחתם בניו-יורק ואושר על ידי סגן קונסול ישראל בניו-יורק. גרינשטיין הגיש תצהיר עדות ראשי מטעם הנתבעת 3. מטעם התובעת, הוגש תצהיר עדות ראשי של סוכן המכירות מטעם התובעת, מר דורון דניאלי ( "הסוכן").

במועד ישיבת ההוכחות, התייצב סבה של הנתבעת 3, מר שמעון סודיט והגיש בקשה חתומה בידי גרינשטיין, שלפיה האחרון מבקש כי סודיט ייצג את הנתבעת 3 בדיון במקומו, וזאת עקב דיון שנקבע לו בבית הדין הרבני בעניינה של הנתבעת 3.

לאחר ששמעתי את עמדת בא כוח התובעת, נעתרתי לבקשה, אולם הורתי על הוצאת תצהירו של גרינשטיין מהתיק וזאת עקב אי התייצבותו והעדר יכולת לחקור אותו בחקירה נגדית על תצהירו. ממילא תצהירו היה רצוף עדויות מפי השמועה, נוכח אי מעורבותו באירועים נשוא התביעה.

הסוכן נחקר על ידי סודיט בחקירה נגדית והצדדים סיכמו את טענותיהם בפני בעל-פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהיר מטעם התובעת ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעת 3 להידחות, וזאת חרף העדר גרסת הנתבעת 3 לאירועים נשוא התביעה.

הסוכן הצהיר כי הגיע להסכמה עם הנתבעת 3 שלפיה כתנאי להמשך הספקת מוצרים למסעדה, הנתבעת 3 תשלם במזומן עבור כל סחורה שתסופק ותוסיף בכל קניה סך של 500 ש"ח נוספים על חשבון החוב הקיים. להבטחת התחייבותה, חתמה על כתב התחייבות מיום 8.8.05. לגרסת הסוכן, הנתבעת 3 פעלה לפי סיכום זה בכשלוש הזדמנויות שונות. לאחר יום 22.11.05 הפסיקו הנתבעים להזמין מוצרים ולשלם תשלומים על חשבון חובם. עוד הצהיר הסוכן כי הנתבעת 3 חתמה על  כתב התחייבות מתוך כוונה לפרוע  את חובות החברה הקודמים ולא כתשלום עבור מוצרים שסופקו באותו היום.

אין בידי לקבל את גרסת התובעת ואת גרסת הסוכן. מעיון בכתב ההתחייבות, עולה כי הנתבעת 3 התחייבה בו כדלקמן: "אני גרינשטיין אור/ששון יריב בכל קבלת סחורה נותנת תוספת של 500 ש"ח על החוב".

לפי הפרשנות המילולית הפשוטה של התחייבות זו, שנטלה על עצמה הנתבעת 3, התחייבה האחרונה אך ורק התחייבות להוסיף 500 ש"ח נוספים על חשבון החוב הקודם בכל פעם שמתקבלת סחורה. משמעות הדבר, כי מהרגע שהחברה מפסיקה להזמין סחורה מהתובעת, ממילא הנתבעת 3 אינה מחויבת לתשלום סכומים על חשבון החוב.    

כל הטענות של התובעת והסוכן שלפיהן הנתבעת 3 התחייבה לשלם את חובות העבר של המסעדה הנם בבחינת טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב. כתב ההתחייבות הוא בבחינת מסמך בכתב שמשקף את הסכמת הצדדים. לא מצאתי שניתן, באמצעות פרשנות המסמך, להגיע למסקנה שמבקשת התובעת לגזור, היינו כי הנתבעת 3 לקחה על עצמה את החוב העבר של החברה.

יתרה מכך: הסוכן נחקר בחקירה נגדית ואף ענה לשאלות בית המשפט. לא שוכנעתי מעדותו כי הנתבעת 3 לקחה על עצמה את חובות העבר. גם אם היה לנתבעת 3 אינטרס להמשיך ולקבל סחורה, עדיין לא מצאתי במסמך שנחתם על ידה כל התחייבות לתשלום חובות עבר, אלא רק את ההתחייבות הספציפית הנזכרת במסמך כמפורט לעיל.

במקרה דנן, אין מחלוקת כי העסק נוהל על ידי החברה והנתבע 2 חתם על ערבות אישית (ראה נספח ב' לתביעה). בנסיבות אלה, גם אם איני מקבל את גרסת הנתבעת 3 שלפיה הייתה רק מלצרית במסעדה, לא ייתכן כי הנתבעת 2 תהפוך לערבה אישית לחובות החברה באמצעות אותו פתק לקוני נספח ג' לתביעה. כאן המקום לציין כי לא רק שאין בנספח ג' את אותה התחייבות או ערבות נטענת, אלא שגם חסרים בו פרטים אלמנטריים, כגון שם התובעת. העובדה שהתובעת מצאה לנכון להחתים את הנתבע 2 על כתב ערבות אישית מפורט ומשפטי, אף היא פועלת לרעת התובעת, שעה שעסקינן בפירוש הכוונה שעמדה מאחורי החתמת הנתבעת 3 על אותו פתק לקוני.

המסקנה היא, כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3.

הנתבעים 1 ו-2

אין ספק כי הנתבעים 1 ו-2, הם הנתבעים הנכונים והחייבים העיקריים ולמעשה הבלעדיים של החוב. חרף זאת, עד היום לא בוצע מסירה של התביעה לנתבעים אלה. התביעה הוגשה מזמן (ביום 5.9.06). עד היום לא הובאה כל ראיה בפני בית המשפט על ביצוע פעולות כלשהן למסירת התביעה לנתבעים 1 ו-2. אם לא די בכך, גם בישיבת ההוכחות של יום 11.2.08, לא יכול היה בא כוח התובעת, המטפל בתיק, להסביר אילו פעולות נעשו. מנהל הנתבעת, מר שבי, טען כי שכר שירותי חוקר והתברר כי הנתבע 2 לא בארץ. גם בדיון של יום 10.10.07 נשאל בא כוח התובעת מה בדבר המסירה לנתבעים הנ"ל וכל שאמר הוא כי טרם עלה בידי התובעת לאתרם. בנסיבות לה, לרשות התובעת עמד מעל ומעבר לזמן הסביר הדרוש כדי לפעול לביצוע המסירות. תביעה אינה מתנהלת בנפרד לגבי כל נתבע ונתבע. ישיבת ההוכחות כבר התקיימה ואין מקום כעת להותיר את התיק על כנו. מכל הטעמים שלעיל, אינני מקבל את בקשת התובעת להארכת מועד לביצוע המצאה כדין של התביעה לנתבעים אלה. לפיכך, יש למחוק את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 מחוסר מעש. מיותר לציין, כי אין בכך כדי לגרוע מזכותה של התובעת להגיש תביעה חדשה נגד נתבעים אלה, לכשתאתרם.

סוף דבר