פסק-דין בתיק א 50555/03

מבוא:

תביעה על סך של 713,625 ש"ח בעניין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שנרכשו ע"י התובעים במועדים שונים במהלך שנת 1996 והחזקה בהן נתקבלה במהלך שנת 1997.

התובעים 1 ו- 2 רכשו את הזכויות בדירתם (להלן:" דירת בן סימון") מאת הנתבעים על פי הסכם מכר מיום 10.3.96, התובעים 3 ו- 4 רכשו את דירתם (להלן:" דירת יפת") מאת הנתבעים על פי הסכם מכר מיום 18.2.96.

התובעים 5 ו- 6 רכשו את דירתם (להלן:" דירת לוגאסי")  על פי הסכם מכר מיום 13.8.96 שבו הומחו להם כל זכויות המוכרים שרכשו את דירתם על פי הסכם מכר מיום 28.8.95 מאת הנתבעים.

תמצית טענות הצדדים:

הטענה לקיומם של ליקויי בנייה נסמכת על חוות דעת שנערכה ע"י "הדס ביקורת מבנים בע"מ" ובה פירוט הליקויים שנתגלו בהיקפים הנעים בין 95,000 ש"ח ל- 117,000 ש"ח.

התובעים טענו אף לקיומה של ירידת ערך כתוצאה מהליקויים שנתגלו ובטענתם זו הסתמכו על חוות דעת שמאיות מקצועיות שסומנו כנספחים ט', י' ו-  י"א לכתב התביעה.

התביעה הופנתה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 בתוקף אחריותן  כמי שבנו ומכרו את הדירות, ונכשלו במיצוי ההזדמנות הנאותה.

הנתבעת 1 טענה בהגנתה כי אין היא בעל דין נכון ואין היא אחראית לקיומם של הליקויים לאחר שהתובעים הסכימו במפורש כי האחריות לליקויים ככל שיתגלו תחול על הנתבעת 2 בהיותה הקבלן המבצע של הדירות (סעיף 2(ד)(2) להסכם שנכרת בין הצדדים).

הנתבעת 2 העלתה בהגנתה טענות מקדמיות לקיומם של התיישנות ושיהוי. לגופם של דברים טענה זו להיעדרה של עילה כלפי התובעים 5 ו- 6 אשר רכשו את דירתם במצבה מרוכשיה המקוריים ולהיעדרה של ההזדמנות הנאותה.

עוד מתוארת בכתב ההגנה השתלשלות הדברים ולפיה, פנו התובעים לראשונה לנתבעת 2 רק ביולי 1998, כאשר הצעתה לתיקון הליקויים נותרה ללא מענה עד לשנת 2003 המועד בו הוגשה התביעה. לטענתם, בוצעו בדירות עבודות בנייה יזומות ע"י התובעים שהביאו לניתוק הקשר הסיבתי שבין טיב העבודות שנעשו על ידי הנתבעת 2 לבין הליקויים שנתגלו, מה עוד שחוות הדעת מטעם התובעים נערכו כ- 6 שנים לאחר מסירת החזקה בדירות. טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת 2 ולכן, אין עוד מקום להתייחס אליה.

מעבר לכך, נטען כלפי התובעים להיות תביעתם מופרזת מבחינת הסכומים הנקובים בה וככזו מוכחשת על כל רבדיה.

לפי פרוטוקול יום 14.3.04 נדחתה הגנתה של הנתבעת 1 בהעדר הופעה, הואיל וכך  עומדת על הפרק אך ורק הגנתה של הנתבעת 2, ואילו הראשונה נחשבת כמי שהסכימה למתן פסק-דין עפ"י הכרעת בית המשפט.

מסגרת הדיון:

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונו מספר מומחים בשלבים שונים של ניהול ההליך המשפטי ע"י מותבים שונים כמומחים מטעם בית המשפט. המהנדס יורם שחף נתמנה כמומחה הנדסי לצורך בדיקת הטענות הנוגעות לקיומם של ליקויים הנדסיים שנתגלו בדירות (להלן: "שחף"), המהנדס דניאל מכטה מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ביסוס הקרקע (פרוטוקול יום 19.5.05) (להלן: "מכטה") ואילו השמאי משה בן-גל מונה כמומחה מטעם בית המשפט לענייני שמאות (פרוטוקול יום 14.2.06) (להלן: "בן-גל").

שחף איתר בחוות הדעת שהוגשו על ידו ביחס לכל אחת מדירות התובעים ליקויי בנייה בתחום השלד, הניקוז, הנגרות, האינסטלציה, התכנון והריצוף בסכומים הנעים בין כ- 27,000 ש"ח לתובעים 1 ו- 2, כ-  31,000 ש"ח לתובעים 3 ו- 4 וכ- 20,000 ש"ח לתובעים 5 ו- 6.

מכטה קבע בחוות דעתו שהוגשה ביום 21.8.05, בהתייחס לדירות שבדק ולסדקים שהם בתחום מומחיותו, כי הסדיקה הקיימת היא נימית וזעירה ואיננה משקפת חריגות בתכנון הביסוס.

לפי התרשמותו, סיבת הסדיקה נעוצה בעיקר בהתפשטות טרמית של גג הבטון, כתוצאה מהיעדרו של בידוד טרמי. לפי דעתו, התופעה שנתגלתה במיבנה היא תוצאה של היעדר בידוד טרמי ב- 50%, תוצאה של פעילות טבעית של הקרקע על פי תכונותיה כקרקע חרסיתית ב- 40% ושינויים שנעשו ע"י הדיירים בהיקף של 10%.

ההמלצות לתיקון על ידי מכטה כוללות ביצוע בידוד טרמי, ביצוע טיח חוץ אלסטי ואטימת הסדקים הפנימיים.

הערכת העלויות לתיקון הנדרש לפי מכטה, נעשתה בתשובות ההבהרה של שחף וזה קבע כי ביחס לדירת לוגסי מדובר בתוספת עלות של 12,415 ש"ח, כאשר לגבי יתר הדירות כלולים התיקונים בחוות הדעת המקורית שניתנה על ידו. לפי תשובות ההבהרה של שחף יש להוסיף עלות בסך של 3,000 ש"ח לכל דירה עבור 3 ימי עבודה של בעלי המקצוע לתיקון הסדקים הפנימיים.