פסק-דין בתיק א 50525/05

מבוא

1.         בין השנים 1998-1999 בנתה הנתבעת בעיר אילת את בית המלון "ארמון הרודס" ( להלן: "המלון"). מי שעסק בפיקוח על עבודות הבניה היתה חברת אדן הנדסה בע"מ ( להלן: "אדן הנדסה"), והיא שייצגה את הנתבעת בהתקשרויות עם הקבלנים השונים שעסקו בבניית המלון. בין ייתר העבודות שבוצעו במסגרת בניית המלון, הזמינה הנתבעת מהתובע עבודות של הרכבת גשר עץ, גג עץ למבנה גזיבו וגג רעפים. תמורת ביצוע העבודות התחייבה הנתבעת לשלם לתובע, וגם שילמה לו בפועל, סך של 601,559 ש"ח. 

2.         התובע טוען כי הוסכם בינו לבין הנתבעת שבנוסף לסכום התמורה, הנתבעת תשלם גם את המע"מ החל על העסקה. הנתבעת טוענת כי לא היו דברים מעולם. נהפוך הוא: הנתבעת התקשרה לצורך בניית המלון עם כ- 150 קבלנים, ובכל ההתקשרויות, המחירים שסוכמו היו סופיים ומוחלטים, והיא לא שילמה מע"מ בגינם.

3.         לימים, נדרש התובע על ידי שלטונות המס לשלם מע"מ בגין התשלום שקיבל מהנתבעת. כאשר דרש התובע מהנתבעת את תשלום המע"מ, דרישתו סורבה. מכאן התביעה, בגדרה נדרשת הנתבעת לשפות את התובע בגין תשלומי המע"מ שעליו לשלם בעצמו לשלטונות המס, ובגין נזקים עקיפים שנגרמו לו לטענתו. סכום התביעה הינו 165,470 ש"ח.

4.         השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה הן שתיים במספר: האם הנתבעת אכן התחייבה לשלם לתובע את סכום המע"מ החל על העבודות שביצע התובע, ואם לא היתה התחייבות כזו, האם מוטלת חובת התשלום על הנתבעת מכח הוראותיו של חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ( להלן: "החוק"). נפתח בדיון בשאלה השניה, בהיותה שאלה משפטית גרידא.

על מי חלה חובת תשלום המע"מ בהעדר הסכמה חוזית אחרת

5.         התובע טוען כי במקרה של העדר הסכמה חוזית לענין תשלום המע"מ, חובת התשלום מוטלת על הקונה, קרי, על הנתבעת. לענין זה הוא מסתמך על הוראת ס' 6 לחוק, שכותרתה " גביית המס מהקונה." הוראה זו קובעת:

" הוטל מס על עסקה או הועלה שיעור המס עליה לאחר שהוסכם על העסקה רשאי העוסק לדרוש מהקונה שישלם לו את סכום המס או את סכום המס הנוסף שנתחייב בו העוסק, זולת אם נקבע אחרת בהסכם או בכל דין הדן בפיקוח על המחירים."

דא עקא, לצידה של הוראה זו, קיימת הוראתו של ס' 16 לחוק, שכותרתו " החייב בתשלום המס". על פי הוראה זו:

" אלה חייבים בתשלום המס:

(1) במכר - המוכר;

(2) בשירות - נותן השירות;

(3) ביבוא לרבות יבוא טובין בלתי מוחשיים - בעל הטובין כמשמעותו בפקודת המכס;

(4) בפעילות מל"כר או מוסד כספי - המלכ"ר או המוסד."

משמע, החבות החוקית לשלם את המע"מ מוטלת על המוכר או על נותן השירות, קרי, על התובע, ולא על הקונה או מזמין השרות, לאמור, הנתבעת.

6.         מתעוררת מאליה השאלה מהו היחס בין שתי הוראות אלה וכיצד הן מתיישבות זו עם זו, באשר לפי ס' 16 לחוק חובת התשלום מוטלת על המוכר או נותן השירות, ואילו לפי ס' 6 לחוק רשאי המוכר או נותן השירות לדרוש את התשלום מאת הקונה. לשאלה זו ניתנה תשובה חד משמעית על ידי בית המשפט העליון. בע"א 738/80 שלמה נתן נ' אליהו זגורי ואח'   פ"ד לז(4), 387 ,עמ' 392-393 נקבע באופן מפורש כי ס' 6 לחוק יאפשר את "גלגול" המס על הקונה רק אם מדובר במס שהוטל או הוגדל לאחר כריתת החוזה. אין בכוחו ל"גלגל" את המס על הקונה מקום שהחוזה בין הצדדים נעדר התייחסות לנושא המע"מ:

" אשר לסעיף 6 לחוק, אילו, לדוגמה, היה שיעור מס הערך המוסף על העיסקה הנדונה עולה אחרי שנקשרה העיסקה ולפני ששולם המחיר (כגון, מ12% ל15%), רשאי היה המוכר לבוא על הקונה בדרישה לתשלום ההפרש (שהיה מתבטא ב-107,000 ל"י ומעלה). אולם אין חולק, שהמס כבר חל בעת כריתת החוזה ובשיעור שלא השתנה. באין הטלה של מס ערך מוסף או הגדלת שיעורו לאחר שהחוזה נכרת, אין לומר שהמס "הוטל" או "הועלה" "לאחר שהוסכם על העסקה" לצורך סעיף 6, ומכאן שאין לו תחולה. אילו קיבלנו את פירושו של בא-כוח המוכר, די היה בשתיקת החוזה, כדי שהמוכר יוכל לדרוש מהקונה תשלום מס ערך מוסף על התמורה המוסכמת, וזאת בכל מקרה בו לא נקבע בחוזה אחרת, ולא רק כאשר המס הוטל או שיעורו הועלה "לאחר שהוסכם על העסקה". תוצאה כזו אין הדעת סובלתה. ויש בה במידה רבה כדי לעשות פלסתר את דברו של המחוקק בסעיף 16 לחוק, לפיו החבות בתשלום מס ערך מוסף היא על המוכר ." (ההדגשה אינה במקור)

על כן נקבע באותו ענין כי:

" לגבי מס ערך מוסף תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת. מסיבה זו יחושב מס הערך המוסף לא על המחיר שננקב, דהיינו 480,000 ל"י, אלא תוך התחשבות בעובדה, שהתמורה לעיסקה מקפלת בתוכה - מכוח השתיקה - גם את מס הערך המוסף." (שם, בע' 392).