פסק-דין בתיק א 505/05

1.       התובע טוען לבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 32 בגוש 19122 בישוב נחף (להלן - " המקרקעין"), הרשומים בספרי המקרקעין על שם מדינת ישראל (להלן - " הנתבעת").

2.       רישום הזכויות על שם הנתבעת נעשה בעקבות הליכי הסדר שנפתחו בתאריך 20.8.1952 על פי פקודת הקרקעות (סידור זכות קניין) 1928, שעמדה אז בתוקפה (לפני שחודשה ב"נוסח חדש" בשנת 1969). הליכי ההסדר הסתיימו בתאריך 20.11.1959, שאז הועתק "לוח הזכויות" לספרי המקרקעין.

3.       בכתב התביעה המקורי שהוגש מטעם התובע, עתר התובע לתיקון לוח הזכויות, באופן שבמקום שמה של הנתבעת יירשם שמו של התובע. בכך ביקש התובע להשיג את רישומו כבעלים של המקרקעין בספרי המקרקעין. לצד כתב התביעה הגיש התובע בקשה לסעד זמני (בש"א 7395/05), ובקשתו נדחתה בהחלטתי מתאריך 15.6.05. בהחלטתי צטטתי ההלכה שנקבעה  בע"א 3701/93 אל הוזייל ואח' נ' מדינת ישראל, (פורסם ב"דינים ועוד ...") מפי כב' השופט (כתוארו אז) א' מצא:

"אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59 לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום."

          על דברים אלה חזר בית המשפט העליון בע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ"ה (3) 519, בעמ' 525 (מפי כב' השופט א' א' לוי), ועתה ברור, כי לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, לא ניתן עוד לתקן עוד את לוח הזכויות, והדרך היחידה הפתוחה בפני המבקשים היא לבקש לתקן את הרישום בספרי המקרקעין עצמם, בתביעה שיש להגישה לפי סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט 1969 (להלן - " הפקודה").

4.       נוכח הדברים שלעיל, הודיע ב"כ התובע בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתאריך 16.11.2005, כי בכוונתו לתקן את כתב התביעה. למרות הודעה זו התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ותחת זאת הגיש כתב תביעה מתוקן, וזאת מבלי שקיבל רשות לתקן את כתב התביעה. כיוון שכתב התביעה המתוקן לא הוגש כדין, הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן. על כן, אין להלין על ב"כ הנתבעת, על כך שלאחר "תיקון" כתב התביעה, לא הגישה כתב הגנה מתוקן וטענה טענת התיישנות מפני התביעה בנוסחה המתוקן.

          בכתב התביעה המתוקן עתר התובע על תיקון הרישום בספרי המקרקעין, באופן ששמה של הנתבעת יימחק ותחתיו יבוא שמו של התובע.

          לכאורה, כיוון שלא ניתנה לתובע הרשות לתקן את כתב התביעה, כי אז יש להתעלם מכתב התביעה המתוקן כאילו לא הוגש. עם זאת, הצדדים התייחסו במהלך המשפט אף לסעד המבוקש בכתב התביעה המתוקן, היינו תיקון הרישום בספרי המקרקעין, ועל כן אדון אף בכך כאילו כתב התביעה  המתוקן הוגש כדין.

5.       סעיף 93 לפקודה, מונה שלושה מקרים בהם ניתן יהיה לתקן את רישום ספרי המקרקעין לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, ואלה הם המקרים:

(א)     כאשר רישומה של זכות בספרי המקרקעין הושג במרמה;

(ב)     כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש;

(ג)      כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים נרשמה בו שלא כשורה;

          טענת התובע במקרה שלפני היא, כי רישום הבעלות במקרקעין על שם הנתבעת הושג במרמה. טענה זו, מחייבת מעבר שתי משוכות לא קלות. המשוכה הראשונה היא המשוכה הקיימת בכל מקרה בו אדם טוען טענת מרמה. הלכה היא, כי הטוען טענת מרמה חייב להוכיח טענתו בראיות טובות וחזקות. המשוכה השניה נוגעת באופן מיוחד לתביעות לתיקון הרישום בספרי המקרקעין על פי סעיף 93 לפקודה, ולעניין זה קבע בית המשפט העליון במספר פסקי דין, שהשימוש בסעיף 93 לפקודה לשם תיקון הרישום בספרי המקרקעין יעשה רק במקרים מיוחדים ונדירים. כך למשל נקבע בע"א 492/83  עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב (פורסם ב"דינים ועוד ..."), מפי כב' הנשיא, מ' שמגר:

"השימוש בסעיף 93 לפקודה, כדי לתקן את הרישום, צריך להיעשות לעתים רחוקות ובמקרים נדירים, וזאת - "באשר  יש  בכך  משום יוצא מן הכלל של מעשה בית  דין,  העלול  לערער  את בטחון הזכויות במקרקעין אשר ההסדר מיועד להשיגו". (ע"א 395/70, מדינת ישראל נ' עראבי, פד"י כ"ה(2), 20, 24; כן  ראה ע"א 574/74, חטיב נ' המועצה המקומית יפיע, פד"י ל'(2), 440, 445). החובה לפרש את סעיף 93 בצמצום היא פועל יוצא מן העיקרון הקובע שמטרת הסדר  המקרקעין  היא  לקבוע  זכויות במקרקעין אחת ולתמיד, כך שסעיף 81 (43 הישן)  לפקודה,  המבטל  כל  זכות  קודמת, מהווה את ה"בריח התיכון" של שיטת ההסדר, ואין לקעקע מעמדו על ידי שימוש שכיח בסעיף 93."

6.       טענת המרמה הנטענת על ידי התובע היא, כי הנתבעת לא גילתה לפקיד ההסדר את העובדה שהייתה ידועה לה, שהמנוח מוסא חליל חאג' (להלן - " המנוח"), הוא הבעלים של החלקה, ומכיוון שהעלימה עובדה זו ובנוסף לכך אף תארה בפני פקיד ההסדר את הקרקע באופן לא נכון, כקרקע בלתי מוקצית וטרשית, הרי שפעלה במרמה ויש אפוא לתקן את הרישום ולהחזיר את הגזילה לבעליה.

7.       כעולה מתצהירו של מר רונן ברוך, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לאחר קום המדינה הסתנן המנוח ללבנון על מנת לבקר את אחיו שהיה נפקד, וכעולה ממכתבו של היועץ המשפטי למינהל מקרקעי ישראל במחוז חיפה והצפון, המנוח בהסתנן ללבנון כדי לשכנע את אחיו לשוב ארצה ולתבוע את שחרור אדמותיו. מכל מקום, בעת שהמנוח שב ארצה נעצר המנוח ונשפט, ונדון ל-18 חודשי מאסר, ונכסיו הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

          בתום הליך שהתנהל בין המנוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, שוחררו המקרקעין שהוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. המקרקעין נשוא הדיון שלפני לא הוקנו לאפוטרופוס על נכסי הנפקדים, וממילא לא היה צורך בהליך כלשהו לשם שחרורם למנוח.

          לטענת התובע, עונש המאסר הוטל על המנוח בשל יבוא לא חוקי של טבק, בשל עונש המאסר שהוטל עליו, המנוח לא הגיש לפקיד ההסדר תזכורת תביעה ביחס למקרקעין נשוא הדיון שלפני, ובעקבות הטעיית פקיד ההסדר מצד הנתבעת, כך לטענת התובע, נרשמו המקרקעין על שם הנתבעת.

8.       לביסוס טענתו בדבר המרמה והטעיית פקיד ההסדר, מצביע התובע על שני מסמכים, הם ת/3 ות/4, בהם מופיע שמו של התובע כבעלים של המקרקעין, ולהלן אעמוד על שני מסמכים אלה.