פסק-דין בתיק א 50386/06

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת אינה זו שנהגה ברכב. כמו ^-כן מוסכם על הצדדים כי הנתבעת חתמה כערבה על מסמכי ההשכרה. המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת לתשלומים עליהם חלה הערבות, כאשר לטענת התובעת הערבות מתייחסת למלוא סכום היתרה, ואילו לטענת הנתבעת הערבות מתייחסת אך ורק לדמי השכירות בגין הרכב, קילומטרז' עודף ותשלום עבור דלק במידה שהרכב הוחזר כשמיכל הדלק שלו אינו מלא.

אם תתקבל טענת התובעת כי הערבות התייחסה לכלל היתרה, הרי שבמקרה הנדון הערבות חלה גם על הסכום אותו הוציאה התובעת בגין נזקים שגרם השוכר לרכב, וכפועל יוצא מכך יהיה עליי להתייחס לטענה נוספת השנויה במחלוקת, והיא: האם נגרם נזק למרכב התחתון אם לאו, שהרי בהתאם להסכם שבין הצדדים חייב השוכר לשפות את המשכיר רק אם מדובר בנזק שנגרם למרכב התחתון.

אתייחס תחילה לשאלה הראשונה. התובעת חתומה על חוזה מספר 1270233 אשר עלפיו היא מחויבת לכאורה לסכום אשר תקבע המשכירההתובעת. עוד מופיע באותו הסכם כי: ,,אחריות השוכר על הרכב... מתייחסת לכל נזק במרכב התחתון ובצמיגים". הנתבעת חתמה על הצהרה והתחייבות (נספח ג לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת), לפיהם התחייבותה היא  להבטחת זכויות התובעת בהתאם להסכם שכירת הרכב שבין התובעת לנהג.

לאור חתימתה של הנתבעת על נספח ג אני קובעת כי היא אכן התחייבה לתשלום חובו של הנהג כלפי חברת ההשכרה - התובעת - במידה שזה לא ישלם את הסכומים הנדרשים ממנו. יחד עם זאת, ברור שהתחייבות זו חלה אך ורק בהתאם לאמור בהסכם כפי שהוא מובן ע"י האדם הסביר.

הנתבעת טוענת כי אחריותה מוגבלת לסכום של 5,000 ש"ח, שהוא סכום האשראי המקסימלי שהנתבעת זכאית לו בהתאם לכרטיס האשראי המופיע בכתב ההצהרה וההתחייבות נספח ג. אינני מקבלת טענה זו של המבקשת. כרטיס האשראי הוא אמצעי תשלום, ואיננו ההסכם שבין הצדדים לעסקה.

לאחר שקבעתי כי קיימת ערבות של הנתבעת כלפי התובעת בהתייחס לתשלומים שחב הנהג לתובעת, נשאלת השאלה מהו הסכום אותו חב הנהג לתובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנהג חייב לשלם לתובעת בגין מספר ימי שכירות נוספים, בגין דלק - לאור העובדה שהמכונית הוחזרה כאשר מיכל הדלק שלה אינו מלא - ובגין תוספת קילומטרז'. סךכל החיובים בגין רכיבים אלו עומד על סכום של 948.51 דולר.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי הנהג היה חייב לשלם לתובעת סכום של 948.51 דולר בגין רכיבים אלו, ומשלא שילמו, רשאית התובעת לחייב את הנתבעת (הערבה) בגין תשלום זה.

הרכיב השני שהנתבעת נתבעת לשלם בגינו לתובעת הוא הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מתאונת דרכים שעבר הרכב בזמן שהיה בידי הנהג. לטענת התובעת, סכום הנזק מגיע כדי 16,635 ש"ח, בהתאם לחוות דעת השמאי. לטענת התובעת, כל הנזק נובע מהפגיעה במרכב התחתון (להלן: ,,הנזק"). מחלוקת זו שבין הצדדים היא, למעשה, עיקר התביעה.

להוכחת טענתה הציגה התובעת חוותדעת שמאי והעיד מטעמה המצהיר מר עזרא דניאלי, מנהל בה. התובעת בחרה שלא לזמן את השמאי או כל עד מומחה אחר אשר יוכיח את הקשר בין המרכב התחתון לנזקים שנגרמו לרכב ואשר תוקנו בהתאם לחוות דעתהשמאי ולקבלות שהוציא המוסך שתיקן את הרכב.

לא נותר לי אלא לנסות ולבדוק את הקשר בין הנזק ובין המרכב התחתון לפי העדויות שלפניי. בחקירתו הנגדית נשאל המצהיר מטעם התובעת בעניין זה, ולהלן תשובותיו:

,,ת.       אנו נמצא מנקודת הנחה שהנזק שנגרם במרכב התחתון השפיע על הנזקים המפורטים בחשבונית ת/1.

ש.         מדובר בנזקים לחלק העילי של הרכב?

ת.         אני לא מומחה.

ש.         חזית של הרכב יכול להיות עליון או תחתון?

ת.         לא יודע.

ש.         צבע ברכב זה חלק תחתון או עליון?