פסק-דין בתיק א 50362/04

בפני תביעה כספית בסך של 12,896 ש"ח בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

עובדות שאינן במחלוקת:

הנתבעות השכירו לחברת בון וויאג' נסיעות ותיירות בע"מ (להלן - החברה) נכס מקרקעין בבניין ברח' דיזינגוף 280 ת"א.

החברה קיבלה מהתובע ערבות בנקאית לטובת הנתבעות מהן שכרה את משרדיה. ביום 16/10/01, לאחר שחודשה מספר פעמים, הוציא התובע ערבות בנקאית לטובת הנתבעות על סך של 21,545 ש"ח. בחודש 10/02, הוארכה הערבות הבנקאית הנ"ל לשנה נוספת עד ליום 16/10/03. בסעיף 1 לכתב הערבות נכתב, כי מטרת הערבות היא "בקשר לחוזה שכ"ד".

הנתבעות שלחו אל התובע דרישות תשלום למימוש חלק מסכום הערבות הבנקאית בשלושה מועדים.

התובע, לפי דרישת הנתבעות, שילם לאחרונות סך של 1700 ש"ח בתאריך 2/6/03, סך נוסף של 4675 ש"ח ביום 20/7/03 והסכום האחרון בסך של 5900 ש"ח ביום 21/8/03. שלושת התשלומים הנ"ל היו במסגרת מימוש חלקי של הערבות.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, לאחר ששילם את סכומי הדרישה לנתבעות, התברר לו שהנתבעות לא היו זכאיות לקבלת הסכומים מאחר והחברה לא נותרה חייבת לנתבעות סכום כלשהו. לפי טענת התובע, הנתבעות עשו עושר שלא כדין על חשבונו מאחר והחברה לא הפרה את חוזה השכירות ולא נותרה חייבת לנתבעות דבר מכוח חוזה השכירות בין החברה לנתבעות.

לטענת הנתבעות, החברה גרמה נזקים למושכר. מטעם הנתבעות הוצגו חוות דעת מהתאריכים 26/6/03 ו- 16/7/03 של השמאי מר גולדנברג לגבי הנזקים. מאחר והחברה הפרה את הסכם השכירות, הנתבעות נאלצו לממש את הערבות הבנקאית תוך שהן פועלות בתום לב. לדרישת התובע מן הנתבעות להחזיר את הסכומים ששילם להן, אין כל הצדקה. לפי נוסח הערבות הבנקאית שבה כתוב "בקשר לחוזה שכ"ד", מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שהיא בגדר התחייבות עצמאית של התובע לשפות את הנתבעות במקרה בו תפר החברה סעיף מסעיפי חוזה השכירות. הנתבעות טוענות להיעדר יריבות בינן לבין התובע.

עיקרי המחלוקת:

1.         זכותו של התובע לתבוע את הנתבעות לאור כך שעסקינן בערבות אוטונומית.

2.         האם דרישת מימוש הערבות נעשתה בחוסר תום לב?

3.         האם נגרמו למושכר נזקים ע"י החברה, וככל שנגרמו, מה היקף הנזקים?

זכותו של התובע לתבוע את הנתבעות

בכתב ההגנה, טענו הנתבעות כי הערבות שניתנה לטובתן הינה ערבות בנקאית אוטונומית וכי עילות החבות של החברה ושל  התובע (הבנק) אינן זהות וכי אין זה מתפקידו של התובע לדרוש מהנתבעות להחזיר את הסכומים שקיבלו ממנו על פי כתב הערבות. לשיטתן, על התובע לפנות לחוזה שנערך בינו ובין החברה בו התחייבה החברה לשפות את התובע במקרה שיידרש לשלם את סכום הערבות. לנתבעות אין חלק בקשר חוזי זה (סעיף 6.9 לכתב ההגנה).

בסיכומים טענו הנתבעות, כי אין יריבות בינן ובין התובע, נוכח כך שבערבות הבנקאית נכתב "בקשר לחוזה שכ"ד" ותו לא. לשיטתן, התובע שהוא הבנק - הערב, אינו יכול לשמש בתפקיד של שופט או בורר. נוכח כך שמדובר בערבות אוטונומית שהיא עצמאית ובלתי תלויה במערכת היחסים שבין הנושה (הנתבעות) ובין החייב (החברה), לתובע אין יריבות עם הנתבעות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, איני מקבל את טענת הנתבעות בדבר היעדר יריבות בינן לבין התובע.

אין מחלוקת שהתובע שהוא הערב שילם לנתבעות את הסכומים במחלוקת לפי דרישתן. לפי נספח ה' לכתב התביעה, מכתבו של ב"כ התובע אל הנתבעות מיום 15/12/03, התובע הוא שנשא בתשלום הסכומים על פי הערבות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הערבות בעניינינו היא ערבות אוטונומית. אכן, לפי ההלכה הפסוקה, הערבות הבנקאית האוטונומית מהווה חיוב עצמאי ונפרד מן החיוב העיקרי של הבנק (הערב)  כלפי המוטב. על פי חיוב עצמאי זה, בהתקיים תנאים מסוימים כאמור בכתב הערבות, ישלם הבנק למוטב את סכום הערבות. כך אכן פעל התובע בעניינינו.