פסק-דין בתיק א 50348/06

ד"ר דוד סער (להלן:"התובע") הינו עו"ד במקצועו ועוסק, בין היתר, בטיפול בתביעות מול חברות ביטוח. לטענת התובע, בתאריך 22.12.04 שכר מר לוי מיכאל (להלן:"הנתבע") את שירותיו המקצועיים, על מנת שיטפל עבורו בקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים בה היה מבוטח. הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה בו פורטו תנאי התשלום ולפיהם ישלם הנתבע לתובע סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור פתיחת התיק, קרי בדיקת התיעוד הרפואי והפוליסה ותחילת הטיפול ובנוסף סך של 20% בצירוף מע"מ מתוך 30 גמלאות שיתקבלו בעתיד.

טוען התובע, כי לאחר שהוכשרה הקרקע, כתוצאה מהתכתבות ענפה מול חברת הביטוח, אישרה החברה את תביעתו של הנתבע וכל שנותר הוא המצאת תיעוד רפואי עדכני מידי פעם ופעם המאשר כי אין שינוי לטובה במצבו של הנתבע. ברם, בתאריך 22.2.06 העביר הנתבע לתובע הודעה על הפסקת הטיפול.

לטענת התובע, כי לא יעלה על הדעת שבשלבים כה מתקדמים ולאחר שהטיפול בנתבע הגיע כבר לסיומו, יחליט הנתבע על הפסקת הייצוג וזאת על מנת לחמוק מתשלום שכר טרחה המגיע לתובע על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, כשיתרת התשלום עומדת על סך 27,027 ש"ח    -

(6,500 ש"ח X 20% X 18 X 15.5% מע"מ).

מנגד, טוען הנתבע, כעולה מבקשת הרשות להתגונן, וחקירתו בפני, כי שכר הטרחה ששולם זה מכבר מהווה שכר ראוי בגין עבודתו בפועל וכי אין התובע זכאי לשכר טרחה נוסף כל שהוא. הנתבע מודה כי התובע טיפל עבורו בנושא של אובדן כושר עבודה עקב אירוע מוחי מול חברת הביטוח. ברם, רק לאחר מכן, ביום 7.5.2005, אובחנה אצל הנתבע מחלת טרשת נפוצה, כאשר הוא עצמו טיפל בנושא  זה מול המוסד לביטוח לאומי ומשכך נקבעו לו 80 אחוזי נכות, דבר אשר הביא בסופו של דבר לקבלת התגמולים  מחברת הביטוח.

דיון:

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשה הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו, לכאורה, הפשרה צריך שתתגבש ותיקבע על ידי הצדדים עצמם, אך לעיתים בית המשפט הוא זה שצריך לקבוע מהיא הפשרה הראויה בנסיבות העניין.

המשפט מכיר בחשיבותו של הערך בדבר אמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה—המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת—מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. {אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11 }    

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א'  אינה מוגבלת לד' אמות של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים ויש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג (ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם).

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של   ש"ח 18,000  ש"ח (כולל מע"מ), כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין הליך זה.

את הסכום הנ"ל ישלם הנתבע לתובע ב 18 תשלומים שווים  ורצופים בסך 1,000 ש"ח  כ"א, החל מיום 1.1.2007 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

אי ביצוע תשלום אחד מהתשלומים יאפשר לתובע לבקש  מבית המשפט פסיקתא על מלוא הסכום שצויין לעיל בצירוף הוצאות ושכ"ט הליך זה בסך 2,500 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ז (27 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שלומית שלום