פסק-דין בתיק א 50320/97

1.         התביעה:

            לפניי תביעה לפיצוי התובע, יליד 11.4.1933, בגין נזקי גוף שנגרמו בעטיה של תאונת דרכים מיום 13.1.90, שעה שרכב על אופניו.

2.         ההגנה:

            הנתבעים לא כפרו בחבותם לפיצוי התובע והמחלוקת מתמקדת רק בסוגיית  היקף נזקי התובע בעטיה של התאונה.

3.         נכות רפואית:

            שלושה מומחים רפואיים שמונו מטעם בית המשפט בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה והפסיכיאטריה שקבעו בחוות דעתם ובתשובותיהם לשאלות הבהרה כדלקמן: 

א.        פרופ' גנאל - אורטופד, קבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית כלשהי בתחום זה בעטיה של התאונה, כי התובע סובל משינויים ניווניים קשים בעמוד השידרה  שהתפתחו קודם לתאונה זו וללא קשר אליה. פרופ' גנאל ציין בתשובתו לשאלות הבהרה כי החמרת הניווניים הללו עם  חלוף השנים סבירה וצפויה כמו גם העובדה כי היו מקבלים ביטוי קליני ללא קשר לתאונה יחד עם זאת ציין המומחה כי יתכן והתאונה הוותה זרז להופעתם.

ב.         פרופ' קורצי'ן - נוירולוג, קבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית כלשהי בתחום זה כתוצאה מהתאונה וכי בעיותיו ומגבלותיו של התובע נובעים מתהליך ניווני בעמוד השידרה, ללא קשר לתוצאת התאונה. 

ג.         ד"ר קרפל - פסיכיאטר, קבע כי התובע סובל מדיכאון ואישיות אנטיסוציאלית, שצרך אלכוהול ונזקק לתרופות הרגעה עוד קודם לתאונה בהעריכו את נכותו הרפואית הכוללת בתחום זה בשיעור של 50% וביחסו 15% הימנה לתוצאות התאונה. 

            בתשובותיו לשאלות הבהרה ציין המומחה כי יתכן והתאונה היוותה מעין "טריגר" שזרז או הקדים את הפגיעה בתפקודו של התובע אם כי ציין כי נוכח מכלול בעיותיו של התובע ומצבו הנפשי בעטיין היה מועד לתגובה נפשית ולמצוקה עקב "תקרית" כלשהי.

כאן המקום לציין כי באחת מתשובותיו לשאלות ההבהרה, שינה המומחה  את קביעתו בחוות הדעת, בקבעו את נכותו של התובע בשיעור של 60% ובייחסו 20% הימנה לתוצאת התאונה, כשבהחלטתי מיום 2.12.04  קבעתי כי לא ניתן לייחס משקל לשינוי זה שנעשה ללא בדיקת התובע ולפיכך אתעלם ממנו.

4.         הכרעה:

            לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל כתבי טענות, חוות דעת, בתצהיר  ונספחיו, שמיעת תשובות התובע במהלך חקירתו ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן: 

א.        התובע:

            חקירתו הנגדית של התובע, כפי שניתן היה לצפות מראש לא תרמה משמעותית להבהרת שאלות עובדתיות שכן התובע נראה מבולבל למדי כשבניגוד לתצהיר עדות סדור ו"מקצועי", לא הצליח להזכר בפרטים באשר לעברו ולפיכך אין מנוס אלא להסתמך על התיעוד והמסמכים שלפניי.

ב.         מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה:

            מהתיעוד שלפניי ומחוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו ע"י בית המשפט עולה ברורות כי כבר עובר לתאונה, סבל התובע מתחלואים גופניים רבים ובעיקר מבעיות נפשיות ואישיות לא קלות, שהתבטאו בדיכאון ועצבנות (ראה חוות דעת שלושת המומחים שמונו ע"י בית המשפט וכן דברי התובע בפני ועדת המוסד לביטוח לאומי מיום 23.8.95 בהם הודה כי טופל תרופתית וסבל מבעיות נפשיות מזה זמן רב).

ג.         תפקוד  התובע עובר לתאונה:

            בניגוד לטענות התובע בתצהירו ובסיכומיו, ברור למדי כי עובר לתאונה, התובע לא עבד בעבודה מסודרת קבועה ולא השתכר למחייתו מעיסוק כלשהו כשלמעשה התפרנס מקיצבת ביטוח לאומי. (מתעודת עובד ציבור מאת המוסד לביטוח   לאומי עולה ברורות כי לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור של 100% מיום 1.5.80 ועד 31.12.89 וכי התובע עצמו, בטופס תביעתו לקצבה משנת 1975, הודה מפורשות כי הפסיק לעבוד לחלוטין משנת 1963, ובשנת 1976  נרשמו דבריו באשר להעדר תעסוקתו (ראה תיעוד המל"ל בתיק מוצגי הנתבעים).