פסק-דין בתיק א 50241/03

בפני תביעה על סך של 25,575 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה בעלת מוסך לשירותי הזרקת דלק ומכונאות.

לטענתה, הכניסו הנתבעים את רכבם לתיקון אצל התובעת ביום 23.12.01 וכן ביום 24.2.02. בעבור תיקונים  אלו הוצאו חשבוניות תיקון. התובעת קבלה תשלום מאת המבטחת של הנתבעים בסך של 31,120 ש"ח. התובעת טוענת שיתרת התשלום על הנתבעים לשלם ולהשלים מכיסם.

מנגד טוענים הנתבעים בהגנתם כי טרם הכנסת הרכב למוסך התובעת לשם תיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים חתמו על המחאת זכות בגין כל הכספים המגיעים להם מאת חברת הביטוח לטובת התובעת. לטענתם נתנו הנתבעים את הסכמתם כי כל הכספים המגיעים להם מחברת הביטוח ישולמו ישירות לתובעת לשם תיקון הרכב. עוד הם טוענים כי  מעולם לא סוכם כי מי מהנתבעים ישלם כל סכום נוסף מעבר לכספים שהיו אצל חברת הביטוח ושהועברו לתובעת בהוראת הנתבעים. כמו כן טוענים הנתבעים כי בזמן השהות במוסך נגרמו לרכב נזקים  וכן לאחר שחרור הרכב נתגלו ברכב תקלות שונות ולשם תיקונם הוכנס הרכב למוסך אחר והנתבעים מעריכים את נזקם ב-100,000 ש"ח ומבקשים לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק כנגדם במידה ויפסק.

יצויין כי התובעת איננה בגדר "מוסך הסדר" של חברת הביטוח.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק, ככל הניתן, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

עיון בנספח טז' לכתב התביעה מעלה כי חב' הביטוח מנורה אישרה תשלום בעבור התיקון על סך 46,215 ש"ח ממנו הופחתו:

I.        1966 ש"ח בעבור ניכוי כינון אוטומטי.

II.     1312 ש"ח בעבור ניכוי השתתפות עצמית.

III.   11,817 ש"ח בעבור ניכוי חוב פרמיה.

לאחר ניכוי התשלומים הנ"ל הועבר לתובע סך של 31,120 ש"ח.

טענתם של הנתבעים כי זהו הסכום אשר סוכם עליו אינה מקובלת עלי ונגועה בחוסר תום לב מובהק ובניסיון לעשיית עושר על חשבון התובעת.

בכתב ההגנה ס' 5.2 נטען כי:

טרם כניסת הרכב למוסך התובעת חתמו הנתבעים על המחאת זכות בגין כל הכספים המגיעים להם מאת חברת הביטוח לטובת התובעת - (ההדגשה שלי- מ.ק)

סך הסכום הראשוני אשר אושר הינו 46,215 ש"ח. ממנו הופחתו סכומים בעבור כינון הפוליסה, השתתפות עצמית וחוב פרמיה של הנתבעים. חובות אלו הינם של הנתבע כלפי חב' הביטוח ולא עניינה של התובעת. טענות אלו של הנתבע כי על התובעת "לספוג" אותם ניכויים הינם טענות אשר נטענות בחוסר תום לב וכל מטרתן להתחמק מתשלום בו חבים הנתבעים לתובעת.

הנתבע טען בחקירתו מיום 5/8/04 עמ' 6 : "לגבי חוב הפרמיה- יש לי טופס. לא היה לי חוב פרמיה. באופן אוטומטי, ברגע שעושים מקיף אם משלמים בויזה או בהוראת קבע הם אוטומטית מקזזים את זה מהתשלום"-(ההדגשה שלי - מ.ק)

טענת הגנתם של הנתבעים אינה עומדת בתכלית העסקית כלכלית ואף במבחן הסבירות וההגיון. התובעת מנהלת עסק לתיקון רכבים ולא עוסקת  בהימורים הייתכן כי תסכים לכך כי תקבל כל סכום מחב' ביטוח בלא שתדע את הסכום שאמור להתקזז לה מחובותיו של הנתבעים? הייתכן מצב בו הנתבע היה חייב לחב' הביטוח סך של 46,000 ש"ח ובסופו של יום הייתה מקבלת תמורה של 215 ש"ח?

טענות אלו שהועלו מצד הנתבעים הינם טענות סתמיות וכפי שעמדתי על כך בפתח דברי כי כל מטרתם להתחמק מתשלום ותו לא.