פסק-דין בתיק א 501/04

המנוח תאבת חוסיין ז"ל (להלן: "המנוח") נהרג בתאונת דרכים ביום 13/3/04, היה רווק שלא הותיר אחריו תלויים.

בפני תביעת עזבונו. הוריו ה"ה תאבת תאבת והגב' מחפוזה תאבת הינם יורשיו על פי דין לפי צו הירושה, שניתן ע"י ביה"ד הדתי הדרוזי בעכו (נספח א' לתחשיבי הנזק).

הנתבעים הם הדר חברה לביטוח בע"מ ופארס תאבת, אחיו של המנוח שהיה רשום כבעל הרכב בו נהג המנוח במועד התאונה. התאונה ארעה עת נהג המנוח ברכב והתנגש בעמוד.

אין מחלוקת בנושא החבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975.

הדיון מתמקד בגובה הנזק.

חלק ניכר מהשאלות שהתעוררו בתביעה הגיעו לכדי פתרון בשלושה פסקי-דין שניתנו לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 8156/00 רז נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 19/3/06) בו נקבע שהילכת אטינגר חלה על תביעות לפי חוק הפלת"ד. רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עז' עבד אלחמיד ז"ל , תק-על 2006 (1), 2609 (2006) שקבע שהילכת אטינגר חלה רטרוספקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט וע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 11/4/06), שם הוערך שיעור החסכון לקטין או צעיר שאין לו תלויים, בשיעור 30%.

מאחר וסיכומי טענות ב"כ התובע הוגשו ב-27/3/06, בטרם ניתנה הילכת פינץ, וב"כ הנתבעת חולק בסיכומיו על החלת הילכת פינץ בענייננו, אתייחס בקצרה לטענות הצדדים בשאלת שיעור החסכון.

המנוח יליד 28/2/68, בן 36 במותו, היה עו"ד, לאחר שסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת סורבון בפריס - צרפת. נתקבל כחבר בלשכת עוה"ד בישראל החל מ-31/5/99. הועסק כעו"ד בסניגוריה הציבורית מאז אפריל 2002.

הצדדים הסכימו כי בסיס השכר יעמוד על סך 9,000 ש"ח נטו.

לטענת ב"כ התובע מאחר והמנוח השתייך למגזר הדרוזי, והצהיר עוד בחייו שלא ינשא ויקים משפחה, הוא ייעד את מרבית הכנסותיו לחסכון. החסכון, כך נטען, אינו חייב להיות דווקא בבנק. המנוח התגורר בכפר ירכא בבית משפחתו והוצאות הקיום שלו היו נמוכות יחסית לבן עיר, ובוודאי באופן יחסי לבן עיר ממגזר אחר.

מאחר ולפי הילכת פינץ לא מוקמת "משפחה רעיונית", אין עוד חשיבות לאמירות כאלו ואחרות מפיו של המנוח באשר לדרך חייו בעתיד. החישוב יעשה לפי מצבו המשפחתי של המנוח במועד פטירתו.

בהילכת פינץ הועמד הפיצוי על שיעור של 30% מבסיס השכר, על פי הפרקטיקה של הנסיון השיפוטי, כפי שנקבע ע"י הערכאות המבררות במקרה של אדם שאין מי שסמוך על שולחנו. ונאמר:

"שיעור זה עשוי להשתנות בהתקיים, במקרה מסויים, נסיבות ספיציפיות המצדיקות זאת" (סעיף 10 לפסה"ד). 

לטענת ב"כ הנתבעת שיעור החסכון נמוך בהרבה מ-30% ובנתוני השתכרותו של המנוח, ודווקא בהיותו רווק, שיעור החסכון לא עולה על 7%. על כך למד ב"כ הנתבעת מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורטו בסיכומיו, לפיהן ממוצע שיעור החסכון עומד על 7.1% בהכנסה ברוטו של 11,220 ש"ח, ההוצאה הממוצעת היא 10,440 ש"ח.

לדבריו ניתן להגיע, אם בכלל, לחסכון של 15% רק מהשתכרות של כפל השכר הממוצע במשק. היחידים שמסוגלים לחסוך יותר מ-30% משכרם הם מי שמשתכרים פי 4 ויותר מהשכר הממוצע במשק.

בתשובה לטענות ב"כ התובע על הוצאות הקיום הנמוכות של המנוח, ועל כך שהחסכון אינו חייב להיות דווקא בבנק, נאמר כי לפי הנתונים האישיים של המנוח, לא הותיר אחריו כל ירושה, לא היו לו חסכונות. גם אם אין זה עניינו של המזיק מה עשה המנוח בכספו עד מותו, יש קושי בקביעה שהיה מתחיל לחסוך רק אחרי מותו.

יאמר כי טענותיו של ב"כ הנתבעת שובות את הלב וגם הנימה האישית שהכניס גבי העדר אפשרות לחסוך מהכנסתו שלו מעניינת. אלא, שטרם יבשה הדיו מהילכת פינץ ולטעמי, אין זה המקרה בו יועמד שיעור החסכון לרווק שאין לו תלויים על סכום נמוך מ-30%.

הנתונים הסטיסטיים שפורטו בסיכומי הנתבעת צריכים להיבחן כדרך שנבחנות ראיות בתביעה ואין די בהפנייה לסקר המופיע באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

זאת ועוד, שיעור החסכון בהילכת פינץ לרווק שאין לו תלויים נקבע בשאיפה לאחד את הפיצוי בתנאים של אי וודאות, להתרחק משימוש יתר בנתונים ספקולטיביים ובמגמה להשוות  בין ניזוק לניזוק למניעת אפליה. ניתן לומר כי בדומה לחזקה של השימוש בנתון של השכר הממוצע במשק, נקבעה חזקה בדבר שיעור הניכוי כמו גם תקופת הזכאות. סתירתן של חזקות אלו דורשת הוכחה ברמה של וודאות, ולא על בסיס ממוצעים, או השערות לוטות בערפל.