1. לנתבע, יורם תורג'מן היה עסק של עבודות בשם "
טופ עבודות בשחקים". לקראת אפריל 1999 הצטרף לעסק כשותף, מאיר ברוכים, התובע - מכר של הנתבע מאז ימי השירות הצבאי של השניים.
השותפות, עסקה בעיקר באיטום מאגרי מים, סדקים ותפרים, אך פה ושם נזכרות גם עבודות של איטום ביריעות ביטומניות וחיפוי בקרמיקה.
חלוקת התפקידים בין התובע לנתבע במסגרת השותפות הייתה: התובע מבצע את העבודות ב"שטח" - בדרך כלל עם פועל או שניים, ואילו הנתבע שנפצע ברגלו - עוסק בניהול האדמיניסטרטיבי והכספי של השותפות.
קשרי השותפות החזיקו מעמד זמן קצר בלבד וכעבור 4 חודשים נפרדו דרכי השותפים. התובע מצא את עצמו בעסק של ביגוד - הנתבע עוד המשיך לנהל את העסק זמן קצר לאחר שהשותפות התפרקה, ובשלב כלשהו היה לשכיר בעסק של איטום שבבעלות אחרים.
התביעה כאן היא לחיובו של הנתבע בתשלום מחצית מרווחי השותפות, לתובע.
2. לפי הנטען בכתב התביעה, לשותפות היו הכנסות בסכום מוערך של 306,206 ש"ח; הוצאותיה הסתכמו לפי הערכה בסכום של 79,000 ש"ח, והתובע זכאי למחצית מסכום ההפרש היינו ל- 113,630 ש"ח. סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עומד לפי חישובו של התובע למועד הגשת התביעה על 138,186 ש"ח, אך "סכום התביעה" כאמור בכותרת הוא 138,160 ש"ח.
התובע מאשר בכתב התביעה שהוא קיבל מהנתבע סכום של 14,000 ש"ח אך אינו מפחית אותו מסכום התביעה.
הנתבע מצדו טוען בכתב ההגנה כי הכנסות השותפות הסתכמו ב- 197,967 ש"ח וכי הוצאותיה הסתכמו ב-141,836 ש"ח. רווחי השותפות לפי גרסה זו הסתכמו אפוא ב- 56,131 ש"ח, וחלקו של התובע בהם הוא 28,065 ש"ח. לסכום זה מצרף הנתבע סכומים נוספים שהתובע זכאי להם מסיבות שונות ואלה מסתכמים ב-10,703 ש"ח.
לטענת הנתבע, כל שהגיע לתובע שולם לו ואף מעבר לכך, משום שבמהלך 4 חודשי השותפות קיבל התובע לידיו סכום כולל של 47,446 ש"ח. הוא מבקש אפוא לדחות את התביעה כבר מטעם זה.
3. לכתב התביעה מצורפת כנספח, רשימה של 44 עבודות אשר בוצעו על ידי השותפות כשלצד מרבית העבודות נקובים הסכום המוערך של ההכנסה שהופקה ממנה - סכום זה מכונה שם "עלות העבודה" - וכן סכום "עלות החומר".
ברשימה זו בסופה, נזכרות שתי עבודות האחת - בבית הורי הנתבע והתובע אינו נוקב ב"עלות העבודה" הזו, אך מציין שם שמגיע לו בגינה סכום של 15,000 ש"ח, והשנייה - עבודה שבוצעה על ידי "פולי ויואל" בתקופת השותפות שאת ההכנסה ממנה מעריך התובע ב-23,000 ש"ח. הסכום הכולל של הכנסות השותפות, ללא העבודות הללו מסתכם ב-304,260 ש"ח - מעט פחות מהסכום שממנו נגזרת התביעה, אך ברור שעם העבודות הללו - סכום ההכנסות צריך היה להיות גבוה מזה שנקוב בכתב תביעה ומכאן שהן אינן כלולות בו.
בתצהיר עדות ראשית מפרט התובע 50 עבודות שבוצעו על ידי השותפות, וזה כשעבודה אחת מתוכן ("ניקי ראשל"צ" - עמ' 10-12 לתצהירו), מופיעה כ-4 עבודות בכתב התביעה. לפי התצהיר, העבודות הללו הניבו לכאורה במצטבר הכנסה בסכום של 392,577 ש"ח לעומת 306,206 ש"ח לפי כתב התביעה.
הפער המשמעותי הזה אינו נובע משינויים בין סכומי ההכנסות הנקובים בכתב התביעה לסכומים אשר נקובים בגין אותן הכנסות בתצהיר - להוציא במקרה אחד, ההכנסה מעבודה ל"
ניקי ראשל"צ" אשר מוערכת בתצהיר ב-20,000 ש"ח ואילו בכתב התביעה ב-10,000 ש"ח - כמו מהעובדה שבתצהיר כלולים גם: "שווי" עבודה בבית הורי הנתבע שלהערכת התובע עומד על 30,000 ש"ח; העבודות שבוצעו על ידי
פולי ויואל בסכום של 23,000 ש"ח; ו-6 עבודות שאינן מופיעות בנספח לכתב התביעה שאת שוויין מעריך התובע ב- 23,000 ש"ח.
התובע, שתצהירו מחזיק 28 עמודים עמוסים לעייפה בפרטי פרטים - חלקם אין בו כדי לסייע להכרעה במחלוקת זו - אינו מציג בתצהירו סיכום כולל של ההכנסות המיוחסות לשותפות, ואינו מצביע על כך שכלולות בהן הכנסות נטענות מעבודות שאינן מנויות בכתב התביעה, או שהן נזכרות בו אך אינן כלולות בסכום ההכנסות שממנו נגזרים רווחי השותפות לפי כתב התביעה.
הוצאות השותפות, לפי חישובו של התובע בתצהירו מסתכמות ב- 72,755 ש"ח (עמ' 27 לתצהיר), לעומת 79,000 ש"ח לפי כתב התביעה.
יוצא אפוא ש"בין" כתב התביעה לתצהירו של התובע, הכנסות השותפות עלו וההוצאות פחתו.
4. אצל הנתבע המצב הפוך. אם לפי כתב ההגנה הכנסות השותפות הסתכמו ב-197,967 ש"ח והוצאותיה ב-141,836 ש"ח, הרי לפי תצהירו הכנסות השותפות הסתכמו ב-144,194 ש"ח ואילו הוצאותיה, לפי "מאזן בוחן" הסתכמו ב- 98,776 ש"ח, וגם זה אינו סוף פסוק, משום שלגרסתו, הרווח הצנוע של כ-45,418 ש"ח למעשה נמחק. וההסבר שלו: לסכומים אשר מופיעים ב- "מאזן בוחן", יש להוסיף: 7,500 ש"ח בגין מלאי פתיחה; 4,030 ש"ח ששולמו לעובדים "ללא תלוש" וכן 40,000 ש"ח שהוא סכום העלות של עבודות חוזרות שהנתבע נאלץ לטענתו לבצע לאחר תום השותפות, לשם תיקון עבודות שבוצעו במהלכה (סעיף 5 לתצהיר הנתבע).
בתצהירו, הנתבע אינו מסביר את הפער בין סכום ההכנסות שבו נקב בכתב ההגנה, לעומת סכום ההכנסות אליו "הגיע" בתצהירו. בסיכומיו מציין הנתבע לראשונה שההפרש הזה נובע "
מטעות אריתמטית, כמו גם, מעצם העובדה כי בעת עריכת כתב ההגנה, לא היה מונח בפני הנתבע מלוא חומר הראיות בדידן" (סעיף 54 לסיכומים).
הטעות האריתמטית אינה מוסברת ואין אנו יודעים בדיוק כיצד היא מתבטאת "במספרים"; ואשר לטעם השני - להזכיר, הנתבע הוא שהיה ממונה על העניינים האדמיניסטרטיביים והכספיים של השותפות; מסמכיה אמורים היו להיות ברשותו, והוא הראשון שצריך היה לדעת מהו היקף ההכנסות של השותפות.