פסק-דין בתיק א 50059/04

בפניי תביעה כספית על סך של  14,100 ש"ח.

א.        טענות התובעת

1.         התובעת, רשות מקומית, אוחזת בשיק על סך של 13,749 ש"ח שזמן פירעונו 10.10.03 משוך לפקודתה בחתימת הנתבע. השיק לא כובד לאחר שהנתבע הורה לבנק שלא לכבדו.

הנתבע הינו בעל עסק של קונדיטוריה ברח' תקוע 8 בתל אביב.

השיק נמסר לתובעת, בגין חוב ארנונה בסך של 13,749 ש"ח עבור החודשים ינואר עד אוקטובר 2003, לאחר שנפתח במחלקת הארנונה של התובעת תיק אכיפה לפי פקודת מיסים גביה.

2.         בתאריך ה-22.09.03 ביקרו פקידי הגביה של התובעת בקונדיטוריה של הנתבע על מנת לבצע עיקול. הנתבע אשר ביקש שהעיקול לא יבוצע, מסר לידי פקידי הגביה את השיק על מלוא סכום החוב ובתמורה בוטל החוב.

השיק הופקד בבנק בתאריך ה-29.10.03 וסורב כאמור לעיל.

בתאריך ה-26.01.04 הוגש השיק לביצוע בלשכת הוצאה לפועל בתל אביב ובבקשת ההתנגדות לביצועו, טען הנתבע כי החוב שייך לאחר, ירון אברגיל, ממנו קנה הנתבע את הקונדיטוריה.

3.         לטענת התובעת  על פי חוזה הרכישה של הקונדיטוריה מיום ה-10.08.03, הנתבע בדק, או חייב היה לבדוק, טרם חתימתו על הסכם הרכישה אם חלים על הקונדיטוריה חובות ארנונה אצל התובעת ולכן מוחזק כמי שיודע על חובות אלה וכמי שנטל על עצמו לפרעם והוא מנוע מלטעון אחרת.

4.         לחילופין, טוענת התובעת, כי הנתבע נטל על עצמו את חובותיו של אברגיל, או בהתנהגותו הציג מצג כזה כלפי התובעת, כך למשל לא דווח לתובעת על שינוי הבעלות בעסק אלא רק בתאריך 02.11.03 והוא מנוע מלטעון אחרת.

5.         לחילופין, טוענת  התובעת, כי השיק הוא שיק טובה שדרישת התמורה לא חלה לגביו.

ב.         טענות הנתבע

1.         השיק, מושא תביעה זו, הוצא ממנו במרמה על ידי מי מטעם התובעת, בגין חוב שאינו שלו.

התובעת,  מנסה עתה לפרוע את השיק, ביודעה שהוא ניתן לה כבטחון בלבד, מתוך אילוץ והטעיה.

ביום ה-10/08/03 נחתם בין הנתבע לבין מר ירון אברג'ל, מנהל חברת קונדיטורית עלמת בע"מ, הסכם לרכישת זכויות בעסק לממכר עוגות שהתנהל ברחוב תקוע 8 בתל אביב.

הסכם הרכישה נחתם לאחר סיכום מוקדם שהיה בין הצדדים כבר בסוף חודש יולי 2003 ולאחר שנחתם הסכם לשכירת החנות לתקופה מיום ה-01/08/03 ועד ל-31/07/04 בצירוף אופציה ל-8 שנים נוספות בין הנתבע לבעל הזכויות בחנות.

2.         בהתאם להסכם הרכישה, נקבע שהחנות תימסר לידי הנתבע ביום ה-10/08/03 ומועד זה הוגדר כמועד הקובע, שאחריו יחולו על הנתבע כל הוצאות החנות בעוד שההוצאות עד למועד הקובע, חלו על המוכרת שהחזיקה בחנות עד אותו מועד.

3.         ביום ה-30/09/03 הגיעו לחנות מעקלים מטעם התובעת, אשר הודיעו לנתבע כי בידם צו עיקול וכי הינם עומדים לרוקן את תכולת החנות, בגין חוב בסך של 13,749 ש"ח שנצבר מתקופה קודמת לתקופת החזקת החנות על ידי הנתבע ולפני שהנתבע החל לנהל בה את עסקו.

הנתבע הסביר למעקלים כי החוב האמור אינו שלו, ואינו בגין התקופה בה החזיק בנכס, וכי עליהם לפנות למחזיק הנכס בתקופה הרלוונטית. הנתבע הסביר למעקלים כי שכר את החנות רק בחודש אוגוסט, וכי אין לו קשר לחוב או לבעלים הקודמים, אולם המעקלים לא היו מוכנים לשמוע דבר ודרשו את תשלום מלוא החוב או את ביצוע העיקול.

4.         המעקלים איימו לבצע עיקול הנכסים ולהוציא מיטלטלין מהחנות.

לאחר דין ודברים עם המעקלים, הסכימו האחרונים לקבל כחלופה לתשלום בפועל, שיק ביטחון דחוי והפנו את הנתבע למשרדי התובעת.