פסק-דין בתיק א 50058/05

מבוא וטענות הצדדים

1.              לפניי תביעה לתשלום סכומים שונים שהנתבעת חבה לתובעת, לטענתה, בעקבות סיומו של חוזה לשכירת ציוד שקילה (להלן: 'המתקן').

2.              התובעת טוענת שהמשכירה המחתה לה את זכויותיה כלפי הנתבעת; כי, לפי החוזה, על הנתבעת לשאת בעלויות הכרוכות בביקורת תקינות של המתקן, בתיקון קלקולים שאירעו למתקן בתקופת השכירות, ובהעמסתו ובשינועו של המתקן ליעדו החדש לאחר תום תקופת השכירות; וכי התובעת זכאית לחלט את הפיקדון שהפקידה הנתבעת.

3.              הנתבעת טוענת להיעדר יריבות מול התובעת, בהיעדר הוכחה בדבר המחאת-זכויות כלשהי; כי הפיקדון לא נועד לחילוט אוטומטי אלא להבטחת חיובים לפי החוזה; וכי אינה חבה בסכומים שדרשה התובעת בגין הביקורת, התיקון, ההעמסה והשינוע, ומכל-מקום הם לא הוכחו והם מופרזים.

4.              הצדדים הסכימו לוותר על חקירות עדים, וביקשו כי פסק הדין יינתן על יסוד התצהירים ונספחיהם ועל יסוד הסיכומים.

דיון והכרעה

5.              אין זהות בין המשכירה של המתקן לפי החוזה [נספח א' לתצהיר התובעת], לבין התובעת. המחאת זכויות בין תאגיד לתאגיד אינה מן העניינים שסביר כי יתרחשו ללא תיעוד. תיעוד כאמור לא הומצא, אף שהנתבעת הכחישה לכל אורך ההליך את ההמחאה. חסר ראייתי בסיסי זה פועל לחובת התובעת. לפיכך אני קובע כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלומים לפי החוזה.

6.              ניתן היה לסיים את פסק הדין כבר עתה, ולדחות את התביעה. אולם, למקרה שיהיה בכך משום תועלת כלשהי, אקבע ממצאים גם ביחס למחלוקות הנוספות.

7.              יש בסיס מספיק בחוזה [בסעיף 11] לחיובה של הנתבעת בעלותם של ביקורת תקינות, תיקון קלקולים, העמסה (כרכיב חיוני של ההובלה) והובלה של המתקן לכל מקום בארץ שהמשכירה תקבע.

8.              חשבונית מס' 100086 מיום 7.2.04 מהווה, על פניה, ראיה לכאורה שלא נסתרה להעמסתו והובלתו של המתקן מכפר בלום לירוחם, בעלות של 8,500 ש"ח (לא כולל מע"מ, שהרי חזקה שהתובעת ניכתה מס תשומות בגינו).

9.              אבחונם של הקלקולים הנטענים, והעלויות של הבדיקה ושל התיקון, הם נזקים מיוחדים הטעונים הוכחה. מדובר בעניין שבמומחיות, שהוכחתו מחייבת חוות דעת של מומחה, ערוכה כדין, הן להיבט הטכני והן להיבט השמאי. אין לראות בדו"ח השירות מיום 6.2.04 שצירפה התובעת (הכתוב באופן די בלתי קריא ובלתי מובן) משום חוות דעת כאמור. אולם אפילו בהתעלם מליקוי ראייתי זה, אין בדו"ח נתונים להוכחת העלויות הנטענות. לא צורפו גם קבלות על נשיאה בעלויות בפועל בעניין זה. לא צורפה גם כל אסמכתא אחרת לחיובים הנטענים בגין הביקורת והתיקונים. לפיכך עליי לקבוע כי לא הוכחו הסכומים הנתבעים בגין הביקורת והתיקונים.

10.          בעניין הפיקדון, אני מעדיף את פרשנותה של הנתבעת, מן הטעמים שפורטו בסיכומיה, על זו של התובעת, הן לגופה והן בשים לב לכלל הפרשנות נגד המנסח. הכוונה לחלט את הפיקדון בגין עצם הארכת השכירות אינה עולה מן הטקסט החוזי: בסעיף 16(א), הדן בהארכת השכירות, נאמר כי במקרה של הארכה כאמור "יחולט הפיקדון המקורי לטובת ההסכם המחודש". לא ברור די הצורך מניסוח זה כי מדובר בחילוט לצורך מימושו של חיוב כספי בגין עצם ההארכה, כגון עקב בלאי, כהסברו של ב"כ התובעת הדיון המקדמי. לא הובאו גם ראיות רלבנטיות לעניין זה. המקום העיקרי בחוזה שממנו יש ללמוד על מהותו של הפיקדון הוא סעיף 8(א)(1), וממנו משתמע יותר, כטענת הנתבעת, כי מדובר על בטוחה לחיובים המפורשים בחוזה, כגון דמי שכירות וחבות בשיפוי בגין תיקונים. נראה כי הכוונה במילים שצוטטו לעיל מסעיף 16 היא שהפיקדון יישאר בידי התובעת לטובת הבטחתם של החיובים הכרוכים בחוזה המוארך. לו הייתה כוונה ליצור חיוב עצמאי לשלם את סכום הפיקדון בגין עצם הארכת החוזה, דבר שכמובן משפיע על המחיר האמיתי של העסקה ועל כדאיותה לנתבעת, היה צריך לכתוב זאת בחוזה בלשון ברורה הרבה יותר.

11.          לפיכך, ומשהתובעת חילטה את הפיקדון, קמה בכך לנתבעת עילת קיזוז, במקרה שהתביעה הייתה מתקבלת, ולכאורה גם עילת השבה, משהתביעה נדחתה. אמרתי 'לכאורה', משום שאין לפניי תביעה-שכנגד להשבה, אלא טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת בלבד.

סיכום

12.          בהיעדר הוכחת זכאותה של התובעת, להבדיל מן המשכירה לפי החוזה, לסכומים הנתבעים - התביעה נדחית.

13.          אף לולא נדחתה התביעה מטעם זה - הייתה נדחית מן הטעם שהתובעת לא הוכיחה זכאות לשיפוי אלא בגין העלות של ההעמסה וההובלה בסך 8,500 ש"ח, נכון ליום 7.2.04; וסכום זה היה מקוזז כנגד הפיקדון שחולט בסך 7,380 ש"ח, נכון ליום 18.6.99, ששוויו המשוערך ליום 7.2.04 עולה לסך 9,699 ש"ח.

14.          בשים לב להסכמה הדיונית אשר חסכה בהוצאות הצדדים ובזמן שיפוטי; ונוכח האינטרס הציבורי לתמרץ הסכמות כאמור - התובעת תשלם לנתבעת סך 2,300 ש"ח בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד בתובענה.

ניתן היום, ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל 2007), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: