פסק-דין בתיק א 5004/04

1.         התובעת מבקשת בכתב תביעה מתוקן (מיום 29/1/06), לחייב הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שאירעה ביום 17.3.02 במסגרת עבודתה אצל הנתבעת 1.

            התובעת, ילידת 10.8.1960 עבדה החל מ 15.2.2002 אצל הנתבעת 1 כעובדת נקיון, באולם השמחות המנוהל על ידה.

2.         הנתבעת 1 הייתה, כאמור לעיל, במועדים הרלוונטיים לתביעה, מעבידתה של התובעת, ובעלת ו/או מחזיקת ו/או תופסת כלי העבודה ו/או מקום העבודה בו הועסקה.

            הנתבעת 2 הוציאה פוליסת ביטוח, רלוונטית למועד התאונה, המכסה אחריותה של הנתבעת 1 כמעבידה.

3.         התובעת טוענת כי נדרשה, על פי הוראות והנחיות הממונות עליה, ביום 17.3.02, לבצע עבודה שחרגה ממסגרת תפקידה כעובדת נקיון, לפיו היה עליה לבצע עבודות נקיון רצפות, חלונות וכו' - ולשטוף כלים במטבח.

            התובעת טוענת כי על פי הוראות הממונה עליה שטפה תבניות גדולות שהובאו מאולם השמחות אל המטבח, התבניות הונחו בערימה של 4 עד 5, בפינת המטבח, כשהתובעת סוחבת אותן עד לכיור המטבח.

            התובעת טוענת כי בתבניות היו שאריות אוכל מה שהכביד משקלן, לטענתה הרימה את כל ערימת התבניות בבת אחת אל הכיור, שהיה בגובה מטר עשרים, וברגע ההרמה - הרגישה כאבים חזקים בגב התחתון, עם קרינה לרגל ימין, הייתה חייבת להפסיק עבודתה ופונתה לביתה (להלן: "התאונה").

            התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לה חבלה חמורה בעמוד השידרה, וצירפה לכתב התביעה את חוות דעתו של פרופ' דן עטר, מומחה רפואי בתחום האורטופדי, שמצא כי נותרה בה נכות צמיתה בשיעור של 50%.

            לטענת התובעת הנה כי על פי הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש להחיל על התובענה את כלל "הדבר מדבר בעדו" - על פיו על הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות בה תחובנה, ועוד היא טוענת כי לא הייתה לה הידיעה או לא הייתה לה היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לתאונה, כי זו נגרמה על ידי נכס ו/או מקום עבודה שלנתבעת 1 הייתה שליטה מלאה עליהם, כי נראה שאירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי נתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות כזו.

התובעת טוענת עוד כי התאונה נגרמה על ידי דבר מסוכן ו/או על ידי מקום עבודה מסוכן, וכי הנתבעת 1 הייתה הבעלים של הדבר ו/או הממונה עליו והיא טוענת, לחילופין, לתחולת הכלל שלפי הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הדן בחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים - כי על הנתבעות חובת הראיה שלא היה לגבי הדבר המסוכן התרשלות בה תחובנה.

            עוד טענה התובעת כי התאונה אירעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות ו/או הפרת חובה חקוקה של הנתבעת 1 או מי ממנהליה ו/או עובדיה ו/או שלוחיה ו/או בעלי חוזה עימה - שהנתבעת 1 אחראית למעשיהם ו/או מחדליהם באופן ישיר או שילוחי, וצירפה חוות דעת מומחה לבטיחות וגיהות, מר  בנימין שטיין, מיום 28.11.05 (להלן: "מר שטיין").

            כפי טענת התובעת, קבע מר שטיין בחוות דעתו "את האחריות המוחלטת של נתבע 1 לאירוע התאונה" (צ"ל - נתבעת 1), בין היתר אחר שמצא כי פעולת ההרמה שנתבקשה לבצע הייתה מסוכנת ביותר מעיקרה, כי מתוך העדר כל מידע ו/או הדרכה בנושא בטיחות, הייתה הרמת התבניות שנתבקשה התובעת לבצע - בגדר תאונה ודאית שארבה לה.

            עוד נמצא ע"י מר שטיין, וכך נטען, כי הרמת התבניות הייתה כה מסוכנת, מעיקרה, עד שהמעביד היה צריך לאסור על התובעת להרים את כל 4 או 5 התבניות יחד.

            התובעת טוענת כי כל הסיכונים שנוצרו בעבודה שנדרשה ממנה היו בשליטתה ובאחריותה הבלעדית של הנתבעת 1 - ולפיכך האחריות לקרות התאונה רובצת אך ורק עליה. 

            התובעת מפרטת עוד בכתב התביעה טענותיה באשר למפגעי הבטיחות בהם חדלה, לשיטתה, הנתבעת 1 לחוסר הדרכה והזהרה, להפרת חובות חקוקות, להתרשלות הנתבעת 1 ו/או מי ממנהליה.

            באשר לטענה גבי הפרת חובה חקוקה, ציינה התובעת את החיקוקים שהופרו לשיטתה, בהם פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970, על התקנות שהוצאו מכוחה, תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988, תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז - 1997 , חוק ארגון ופיקוח על עבודה תשי"ד - 1954, על תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד - 1984, ותקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות) התשנ"ו - 1996.

            טוענת עוד התובעת כי הנתבעת 1 לא דיווחה על התאונה למשרד העבודה והרווחה - כפי חובתה.

            התובעת טוענת כי למחרת התאונה פנתה לקופת חולים "מכבי", ובתום סידרה ארוכה של בדיקות אובחנה כסובלת מפריצת דיסק, וכי עם שחרורה מבית החולים "הועבר הטיפול בפגיעה הרב מערכתית הקשה שאירעה בתאונה לידי צוות רופאים מומחים בתחומי המשפחה והאורטופדיה".

התובעת טוענת כי היא סובלת ממוגבלות תיפקודית קשה והיא מבקשת לפצותה, כאמור לעיל, בגין הנזקים המיוחדים שנגרמו לה - כהפסד השתכרות לעבר, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', הוצאות נסיעה, ובגין הנזקים הכלליים של הפסד השתכרות לעתיד, הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה לעתיד, כאב וסבל, עזרת זולת לעתיד, הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות.