פסק-דין בתיק א 49732/06

1.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים שארעה ביום 11.1.06. התאונה התרחשה עת נהג נתבע 1 ברכב מ.ר. 1223127 (להלן: "הרכב") ותוך כדי נהיגתו פגע בתובעת כהולכת רגל בדרכה לעבודתה,  וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות כפי שיתוארו בהמשך. הרכב היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי נתבעת 2.

2.       הנתבעים לא כפרו בעצם התרחשות אירוע התאונה ועיקר המחלוקת בין הצדדים לעניין הנזק.

הנכות הרפואית :

3.       על פי התיעוד הרפואי שהגישה התובעת, ילידת 1.1.50, הלה נפגעה כתוצאה מהתאונה בראשה. ממקום התאונה הובהלה לבית החולים "קפלן" על ידי אמבולנס ומשם הועברה בהיותה מונשמת לבית החולים "שיבא". באשפוזה אובחן דמם תת עכבישי קטן באיזור פרונטו-טמפורלי משמאל. בנוסף אובחן שבר ב- ZIGOMA מימין. התובעת אושפזה בבית החולים תל השומר מיום 11.1.06 ועד ליום 23.1.06. ביום 21.3.06 הועברה התובעת לבית החולים "רעות" לשם טיפול שיקומי.

4.       התובעת לא פנתה לוועדה הרפואית מטעם המל"ל וכפי בקשתה למינוי מומחים רפואיים, בית המשפט מינה את פרופ' יוסף מרטין רביי, מומחה בתחום הנוירולוגיה אשר בדק את התובעת בחודש ינואר לשנת 2007 וציין בחוות דעתו כי התובעת נחבלה בראשה עקב התאונה בצורה בינונית עד קשה. בשלב החריף של החבלה פתחה התובעת תסמונת קשה של ירידה אורגנו מנטלית עם בלבול, הפרעות בהתמצאות, ולביליות אמציונאלית ממנה החלימה בצורה סבירה.

5.       המומחה ציין בנוסף כי התובעת כיום סובלת מסימפטומים במישור אפקטיבי וקוגנטיבים ירידה בריכוז, זיכרון, עייפות, נדודי שינה, כאבי ראש, דיכאון וחוסר מוטיבציה. סימפטומים אלו לדעת המומחה משפיעים על איכות חייה של התובעת ומשפיעים על תפקודה.

6.       סך הכול הנכות אשר ייחס המומחה לתובעת עקב התאונה בשיעור 12.5% לפי סעיף 29 (11) מותאם לסעיף 34 ב'-ג' לתקנות המל"ל. (המומחה ניכה בחוות הדעת 2.5% נכות מתוך הנכות הכוללת שנותרה בתובעת בשיעור של 15% עקב כאבי ראש מהם סבלה עובר לתאונה.

7.       בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי את הפחתה של 2.5% מיוחסת למיגרנה ממנה סבלה התובעת עובר לתאונה על פי הרישומים הרפואיים (עמ' 12 ש' 3-4), המומחה הסביר כי לא היה צורך בחוות דעת פסיכיאטר שכן תסמונת בתר חבלתית כוללת גם סימפטומים נוירולוגיים וגם סימפטומים במישור ההתנהגותי (עמ' 12 ש' 18-19), המומחה ציין כי חוזר על האמור בחוות דעתו ואינו משנה אותה. 

הנכות התפקודית, גריעה מכושר ההשתכרות ובסיס החישוב :

8.       בתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת כי עובר לתאונה עבדה עם בעלה בחנות מכולת משפחתית ברחובות. התובעת ציינה כי נהגה לבצע בעצמה את כל עבודות משק הבית. כיום בשל מיגבלותיה הפיסיות והנפשיות מגיעה לעיתים רחוקות למכולת לזמן קצר על מנת לא להישאר בבית לבד. נאלצת להסתייע בעוזרת בית פעם בשבוע שכן אינה מסוגלת לתפקד כמקודם. התובעת טוענת כי מסתייעת גם בעזרת שכנתה ואחותה. התובעת טוענת כי עקב התאונה אינה נוסעת בכוחות עצמה וגם לא על ידי תחבורה ציבורית ולמעשה בעלה מסיע אותה או אחר בכדי להגיע לטיפולים הרפואיים.

9.       בעלה של התובעת נחקר על תצהיר עדותו הראשית וציין כי עובר לתאונה התובעת עבדה בחנות המכולת עמו מידי יום מהשעה 6:00 בבוקר ועד השעה 14:00 (עמ' 20 ש' 9), במסגרת תפקידה בחנות הייתה מסדרת את הסחורה, משגיחה מפני גניבות, בדקה את סחורת הספקים שהגיעה אבל לא הייתה אמונה על כספים וכן לא ניהלה את קופת המכולת. העד ציין כי לאחר התאונה הייתה מגיעה התובעת למכולת בעזרתה של כלתו שעבדה במוכלת לאחר התאונה כעזרה.

10.   התובעת העידה כי קשה לה לשטוף, לנקות ולסדר את הבית כמקודם, כאשר דרון, כלתו של בעלה מגיעה בימי שישי היא עוזרת לה בבית, היא עדיין סובלת מכאבי ראש קשים אשר מונעים ממנה לעבוד בחנות המכולת והיא מקבלת את העזרה בבית בעיקר מאחותה הגדולה- אביבה. (ראה עדותה מעמ' 32).

11.   סבורני כי יש מקום להעריך את נכותה התפקודית של התובעת בגובה הנכות הרפואית. התרשמתי מן העדויות שבפניי כי תפקודה של התובעת ירד במידה רבה ממצבה עובר לתאונה. הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה כי התובעת עבדה יחד עם בעלה בחנות המכולת. על פי המסמכים החשבונאים והעדויות אין מחלוקת כי בני הזוג משכו יחד שכר של 3,000 ש"ח מידי חודש מעבר לצריכת המזון שלקחו באופן יומי מן החנות.

12.   הוכח בראיות מספיקות כי בעלה של התובעת העסיק את כלתו בשכר של 1,500 ש"ח מידי חודש כעובדת תחת הסיוע שאשתו נהגה לתת עובר לתאונה בחנות.

13.   בסיכומיה טוענת התובעת כי את החישוב בראשי הנזק בדבר אובדן הכנסה לעבר ולעתיד יש לחשב על בסיס שכר חודשי של 1,650 ש"ח כהכנסה פוטנציאלית אך לא פחות מ- 1,500 ש"ח ההכנסה החודשית המשולמת בפועל לעובדת תחת התובעת וכמחצית מההכנסה הנמשכת על ידי התובעת ובעלה מידי חודש.

14.   מנגד טוענת הנתבעת כי אין כל דמיון בין עבודתה של העובדת החדשה לבין עבודת התובעת עובר לתאונה בחנות, בנוסף אין כל קשר בין פגיעותיה כיום לבין תפקודה בעבר בחנות וכי לא ברור מדוע תרומתה של התובעת מגיעה עד כדי מחצית מהשכר החודשי. הנתבעת טוענת כי יכולתה התפקודית של התובע לא נפגעה לאחר התאונה ובוודאי שלא באופן המונע ממנה לשוב ולעבוד במכולת כפי שנהגה עובר לתאונה. לפיכך מבקשת הנתבעת כי אם יפסוק בית המשפט סכומי פיצוי בגין אובדן הכנסה לעבר ולעתיד שיעשו על דרך האומדנא.

15.   סבורני כי יש לקבוע את בסיס השכר החודשי לשם חישוב ראשי הנזק השונים בסך של 1,000 ש"ח וזאת מן הטעמים הבאים:

א.      מומחה בית המשפט סבר בחוות דעתו כי נגרמה לתובעת השפעה תפקודית ואף ציין את תופעות הלוואי מהן היא ממשיכה לסבול משפיעות הן על תפקודה והן על איכות חייה.

ב.      הוכח כאמור בראיות מספיקות כי בעלה של התובעת מעסיק עזרה בשכר בשווי כמחצית מהסכום הנמשך על ידיהם בחודש וזאת לאחר התאונה. אני מקבל את עדותו ומוצא אותה מהימנה.