פסק-דין בתיק א 49730/06

1.         זהו ערר לפי חוק הספורט, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט").

2.         העורר, דניאל קהא (להלן: "העורר"), יליד 1989, מבקש לשחררה מפעילות אצל המשיבה ולהורות לה לשחררה משורותיה לאלתר לכל אגודת ספורט אחרת.

3.         הערר נסמך על הוראת סעיף 11א(א4) לחוק הספורט שלפיה: "היה המשך פעילותו באגודה של ספורטאי שגילו פחות מ 18 שנה בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי הוא להודיע על רצונו לעבור לאגודה אחרת והוא יוכל לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 ימים מיום מתן הודעתו; לא הסכימה האגודה להעברתו של הספורטאי כאמור, וקבע שופט שמונה לפי הוראות סעיף 12, לפי בקשת הספורטאי, כי המשך פעילותו באגודה הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, יוכל הספורטאי לעבור מהאגודה לכל אגודה אחרת, בתוך 30 ימים מיום החלטת השופט ובתנאים שקבע".

4.         המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר, ומכאן ההליך שבפניי.

5.         הנוסח המפורט לעיל של סעיף 11א(א4) נכלל במסגרת התיקון לחוק הספורט, מיום 19.3.01. תכליתו של התיקון הובהרה בהחלטתה של כב' הנשיאה עדנה בקנשטיין בה"פ (שלום ת"א) 105460/01 לוי נ' עמותת הספורט בית"ר ב"ש (ניתנה ביום 18.12.01); כקביעתה: "... לא בכדי איבחן המחוקק בין שחקנים קטינים בגילאים שונים, לבין שחקנים בגירים. ובא התיקון מיום 19.3.2001 והדגיש האבחנה, שהרי לא ניתן לכבול קטין, שהוא בראשית דרכו וטרם עמד על דעתו, לקבוצה זו או אחרת או לאגודה ספורט כלשהי, רק משום שבה החל את צעדיו הראשונים בספורט... תכלית החקיקה שבאה לידי ביטוי בתיקון הנ"ל לחוק הספורט, היא להגן על ספורטאים קטינים מפני השתלטות של אגודת ספורט זו או אחרת על המצטיינים שבהם והטובים שבהם, מבלי שתינתן להם האפשרות לניידות ולבחירת הקבוצה  והאגודה שבה ימצאו את מקומם, הן מבחינה ספורטיבית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה אישית... לא ייתכן, כי משעה שספורטאי נרשם באגודה בהיותו קטין, נשללו ממנו זכויות יסודיות המוקנות לכל עובד בכל מקום עבודה, קרי, נשללה ממנו זכות המעבר החופשי כספורטאי מאגודה לאגודה. לא ייתכן, שכאשר הורים חותמים לילדיהם הקטינים על טופס, ואף אם לא נחתם כל הסכם עם האגודה, נקבע למעשה בחתימתם זו של ההורים על אותו טופס, עתיד ילדם הספורטאי. המחוקק בא וקבע העברה גמישה של ספורטאים בעיקר קטינים כנ"ל".

            עם זאת, הבהירה כב' הנשיאה בקנשטיין, בהחלטה אחרת, בה"פ (שלום ת"א) 177116/01 עובד נ' מכבי ת"א (ניתנה ביום 24.1.02), כי אין המדובר בשחרור אוטומטי, התלוי אך ברצונותיו של אותו שחקן, אלא, עליו להוכיח כי התקיימה דרישת החוק, כלומר המשך פעילות בלתי סביר או בלתי אפשרי או כזה שעלול לגרום נזק של ממש. לפיכך נקבע כי "קיצור תקופת ההמתנה תקבע על-ידי השופט במסגרת הוראות חוק אלה לא על יסוד התחושות והמאוויים הסובייקטיביים של העורר או אביו, אלא על-פי הקריטריונים האובייקטיביים שקבע המחוקק".

            יצוין, כי בעניין לוי הנ"ל דובר בסיטואציה שבה לא חתמו הקטינה או הוריה על הסכם כלשהו עם המשיבה שם; הקטינה שיחקה עונה אחת בלבד בשורות המשיבה; מאמן אהוד עזב ויחסיה עם ההנהלה עלו על שרטון; ההורים נשאו ברוב הנטל הכלכלי.

6.         במישור העקרוני, מקובלת עליי הגישה, במיוחד בעידן החוקתי שבו מצויה שיטת המשפט, כי יש לתת משקל רב ודגש חשוב במיוחד לזכות החוקתית של חופש העיסוק ואוטונומיית הרצון (ראו והשוו, בהקשר קרוב: ע"ע (בית הדין הארצי לעבודה) 164/99 צ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ; ע"א 6601/96 AES נ' סער, פ"ד נד(3), 850 (2000)).

            עם זאת, והגם שיש לפרש את הוראות החוק  וכן את הוראותיו של כל הסכם, במידה וקיים בין הצדדים, לאורו של אותו עיקרון חוקתי, בשום אופן אין לומר כי מדובר בעיקרון גורף ואבסולוטי, ללא כל חשיבות לאותן הוראות.

            כל מקרה ומקרה ייבחן, לפיכך, על-פי נסיבותיו. יהיה צורך לתת משקל, בין היתר, להיבטים חוזיים, פדגוגיים, חברתיים, משפחתיים, גיאוגרפיים וכלכליים, לפי העניין.

7.         במקרה הנוכחי, בהיבט הלימודי - פדגוגי "נטו" הוברר, כנתון עובדתי, כי התובע לא התקבל וגם לא יכול היה להתקבל ללימודים ב"אורט ליבוביץ", אלא אך ורק בבית הספר האקסטרני "אביב", זאת בניגוד להבנה, גם אם סובייקטיבית, של העורר ואמו. מצב דברים זה, שכרוכה הייתה בו לא רק אכזבה מרמת בית הספר והתלמידים שבו, אלא גם ניתוק חברתי מעיק מחבריו במשך רוב שעות היום, הביא את העורר לידי עזיבה ו"ירידה" לאילת, מה שגרם לאבדן פרקי זמן משמעותיים ברצף הלימודים הסדירים. היבט חברתי כזה, בגיל כזה, הינו בעל משמעות מיוחדת וניכרת. בנוסף, בדומה למקרה לוי, נוצר משבר אמון קשה בין העורר למשיבה; הדיון הטעון שהתקיים בפניי, וכן סיכומי הצדדים, רק מחזקים רושם לא נעים זה, ומביאים למסקנה כי מדובר ביחסים שאינם ניתנים לשיקום. בהיבט הכלכלי, מנגד, אין המדובר בהשקעה רבת שנים בעורר; העורר שיחק משחקים בודדים עבור המשיבה, בפרק זמן של חודשים ספורים ולא נטען להשקעה כספית גדולה בו (ראו והשוו, להבדיל, בש"א 170510/06 זיזוב נ' מועדון הכדורגל בית"ר נס טוברוק, ניתן ביום 23.10.06, שם גבר, בנסיבות העניין, שיקול ההשקעה, בנוסף לשיקול החוזי).

8.         לאור מכלול השיקולים הללו אני מקבל את הערר. העורר יוכל להשתחרר לכל קבוצה, ובשים לב לחלוף הזמן מאז שהוגש הערר - באופן מיידי.

            בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום ח' בכסלו, תשס"ז (29 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: