פסק-דין בתיק א 49596/06

לפני תביעה, אשר הוגשה ע"י מוזה ורפאל שקרוב (" התובעים"), נגד חברת דלק מוטורס בע"מ ( "הנתבעת"), אלון זולנץ ומוסכי דורון מוטורס בע"מ ( "הנתבעים 2 ו-3").

התובעים רכשו רכב חדש מהנתבעת בשנת 2000. בשנת 2005 גילו כי קיים נזק ברצפת תא המטען של הרכב. סלע המחלוקת בעניינינו הינו, האם הנזק ברצפת תא המטען (אשר לטענת התובעים התגלה לראשונה בעת שנערכה לרכב בדיקה טרם מכירתו), נגרם בתקופה שלאחר מסירת הרכב וקבלתו ע"י התובעים או שמא אירע הנזק קודם למכירתו לתובעים והוסתר ע"י הנתבעת?

יצוין כבר בפתח הדברים, כי התביעה נגד הנתבעת 3 נמחקה בהעדר עילה והתביעה נגד הנתבע 2 נמחקה בהסכמה.

התביעה

התובעים רכשו ביום 28.12.00, רכב חדש מהנתבעת. לאחר כחמש שנים ממועד הרכישה, גילו כי הרכב עבר במועד כלשהו, אירוע תאונתי. התובעים טוענים כי הרכב, אשר הוצג להם כ"חדש", נמכר להם ע"י הנתבעת, כאשר הוא פגום עקב תאונת דרכים קשה, בעטיה נפגע חלקו האחורי והוחלפה רצפת תא המטען של הרכב. לטענתם, הפגם ברכב סיכן אותם, במשך כל הזמן שהרכב היה בחזקתם. כשניסו התובעים למכור את הרכב בשוק החופשי, התגלה בבדיקה במכון רכבים, כי הרכב עבר תאונה ותיקוני שילדה/מרכב מקיפים.

התובעים טוענים כי טיפלו ברכב טיפול מסור, כי לא נעשה בו שימוש ע"י אחר פרט להם, בכל התקופה ממועד המסירה, וכן כי הרכב לא עבר תאונות, למעט פגיעה בחלקו האחורי במרץ 2005. התובעים העלו טענות בדבר: הטעיה חמורה והפרת חובת גילוי בניגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1982, הטעיה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אי-התאמה כמשמעותה בסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968, תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, כמשמעותן בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ופגיעה בשמם הטוב (כשניסו למכור את הרכב בשוק החופשי והסתבר להם במכון הבדיקה דבר הנזק ברצפת תא המטען).

התובעים עותרים לקבלת סעד הצהרתי, שלפיו בטלה עסקת רכישת הרכב וכי הם זכאים להשבת מלוא הסכום ששילמו עבורו, בסך של 110,342 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד רכישת הרכב, ובסה"כ 151,994 ש"ח. כמו כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצויים עונשיים לאור מחדליהם ומעשיהם, בסך של 50,000 ש"ח וכן סך של 50,000 ש"ח נוספים, בגין עוגמת נפש ופגיעה בשם טוב.

ההגנה

חרף העובדה כי עברו כחמש שנים ממועד הרכישה, ערכה הנתבעת בדיקות בנושא ווידאה, מעל לכל ספק, כי לא התרחש אירוע תאונתי כלשהו ברכב, קודם למסירתו לידי התובעים. בבדיקה שערכה הנתבעת לרכב (ע"פ בקשתה) ביום 26.6.06, התברר כי ברכב הוחלפה הרצפה ולא נמצאה כל פגיעה בשלדת הרכב. הנתבעת מדגישה כי החלפת הרצפה לא בוצעה ע"י הנתבעת או מי מטעמה.

כמו כן, תיקון הרכב, כפי שאובחן על-ידה בעת בדיקת הרכב, נעשה במועד כלשהו שאינו ידוע לנתבעת, לאחר מועד מסירת הרכב לידי התובעים בינואר 2001. טענת התובעים, בדבר העובדה כי "הרכב לא מש מעיניהם" במשך חמש שנים, הינה אמירה משוללת יסוד, שאינה עומדת במבחן המציאות.

זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי קיים חוסר פרופורציה בין הנזק שנגרם בפועל לרכב ולבין תיאורי התביעה, אודות "תאונה.. אשר סיכנה את בטיחותם וחייהם של התובעים, במשך כל הזמן שהרכב היה ברשותם..". מממצאי בדיקת הנתבעת, עולה כי מדובר בהחלפת פח הרצפה בלבד, חלק שאין בו כל אלמנט בטיחותי.

יתרה מכך, לשיטת הנתבעת, סביר כי החלפת הרצפה, במידה והייתה כזו, נעשתה ע"י מוסך "רינת", אשר טיפל ברכב, לאחר שזה עבר אירוע תאונתי בחלקו האחורי במרץ 2005.

דיון

חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש

ביום 23.11.06 מינה בית המשפט את השמאי, יצחק סמו, כמומחה מטעם ביהמ"ש ( "המומחה"). בעקבות המצאת כתבי הטענות והפרוטוקול למומחה, פנה הוא ביום 15.12.06 לביהמ"ש, בבקשה למתן הוראות, שכן התרשמותו הייתה כי המחלוקת העיקרית הינה " מתי נגרם הנזק", אולם לפי טענתו, אין באפשרותו לקבוע, רק על סמך בדיקות הרכב, את המועד בו אירע בו הפגיעה.

לפיכך, ביקש המומחה, כי ביהמ"ש יאפשר לו גם לחקור את כל הצדדים ולבדוק את כל המסמכים הרלבנטיים. ביהמ"ש (כב' השופט רחמים כהן, שדן בתיק בזמנו), העביר את הבקשה לתגובת הצדדים, והנתבעת התנגדה לכך, מהנימוק כי אין מדובר במחלוקת מקצועית הנתונה למומחיותו, אלא מחלוקת עובדתית, אשר מן הראוי כי ביהמ"ש יכריע בה. ביהמ"ש קיבל את התנגדות הנתבעת וביום 21.12.06, נתן החלטה שלפיה: " המומחה ייתן את חוות-דעתו על סמך בדיקות הרכב ועל סמך המסמכים, מבלי לחקור את הצדדים".

יחד עם זאת, מחוו"ד המומחה, עולה כי בביקורו במתקני הנתבעת ביום 15.1.07, ניהל המומחה חקירות עובדתיות של עדים. המומחה לא הסתפק בשאלות שהפנה לתובעים, לנתבעת ולנציגיה, אלא גם ניהל שיחות ובירורים נוספים, הן עם השמאי שחוות-דעתו ניתנה במסגרת התיקון שעבר הרכב במרץ 2005 והן עם המוסך שתיקן את התאונה האמורה. לא למותר לציין כי המומחה, התבסס בחוות-דעתו, על החקירות לעיל ואין ספק כי מסקנותיו אינן מבוססות על ממצאים מקצועיים גרידא.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת חלקים מחוו"ד המומחה. בישיבה המקדמית מיום 29.4.07, קיבלו הצדדים את המלצת ביהמ"ש, על-פיה, כלל העדים יזומנו ויחקרו בביהמ"ש וכך גם נעשה בפועל. ראוי לציין כי גם מחקירתו של המומחה בבית המשפט, עולה כי יש ממש בטענות הנתבעת בעניין זה, שכן בסוף חקירתו מודה המומחה בנכונות טענה זו (פרוט' הדיון מיום 13.12.07, ע"מ 25, שורות 23-25):

"ש.      הגעת למסקנה ואמרת שהאירוע התאונתי נשוא התביעה לא ארע כשהרכב היה ברשות התובעים?