פסק-דין בתיק א 49564/04

בפני תביעה כספית בסך של 20,000 ש"ח אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר.

התובע הינו המנהל והבעלים של מוסך הקרוי "מוסך הנציב" (להלן: "המוסך")

הנתבעים הינם בני זוג שבינם לבין התובע התקיימו - בזמנו -  יחסי ידידות.

בעבר  הנתבעים מסרו את רכביהם ואת רכבו של אבי הנתבע 2 למוסך התובע לצורך תיקונים לרבות תיקונים לאחר תאונות דרך חברת הביטוח. טוען התובע כי תמיד  השתמש, בידיעת הנתבעים, בחלקים חליפיים העומדים בתקן הישראלי מלבד במקרים שבהם לא ניתן היה להשיג חליפיים.

לטענת התובע פעל כך כיוון שהנתבעים ביקשו להוזיל ככל הניתן את עלות התיקונים ולעיתים אף ביקשו חלקים משומשים או משופצים.

במהלך חודש 03/04 פנו הנתבעים למוסך וביקשו שיבוצעו טיפולים שונים ברכב מסוג מזדה ובין היתר טיפול 10,000 ק"מ, בדיקת בלמים, מערכת ההיגוי והטורים. התובע החל בטיפול רק לאחר שקיבל את אישורו של הנתבע 2 להצעת עלות הטיפול בסך 4,640 ש"ח שכלל חלקים חלופיים לאור הדרישה לעבודה זולה.

התובע טוען כי לאחר שביצע את התיקון והוציא חשבונית ביום 26/03/04 הגיעה הנתבעת 1 לשלם ומשלא התקבל אישור לכרטיס האשראי ביקשה לשלם ביום 02/04/04 באמצעות אישור טלפוני.

בהתאם לסיכום מסר התובע את הרכב לנתבעת אך לא התקבל אישור מחברת האשראי, ובשיחה שקיים התובע עם הנתבע 2 הבטיח האחרון כי ישלם עבור התיקון.

ביום 07/04/04 הגיעה הנתבעת 2 למוסך וטענה כי ישנן רעידות ברכבה. מבדיקה התברר כי מדובר בבעיה בצמיגים שלא הייתה כלולה בטיפול הקודם  לטענת התובע, לכן הפנה את הנתבעת  לפנצ'רייה עמה הוא ביחסי עבודה על מנת שתחליף את הצמיגים. לאחר שסיכמה הנתבעת על החלפת 2 צמיגים ואיזון ברכב בסך של 1,392 ש"ח טענה כי אין ברשותה כסף וביקשה כי התובע ישלם והיא תשלם לו בהמשך.

לטענת התובע הוציא לבקשת הנתבעים חשבונית זיכוי על הצמיגים והם יסתדרו עם הפנצ'רייה אך לא עשו כך למרות שהוצאה חשבונית, וטוענים כי החשבונית זיכתה אותם מחובם.

הנתבע 2 הבטיח לשלם את חובו אך לא עשה כן עד היום.

מנגד טוענים הנתבעים כי סירובם לשלם נובע מהעובדה כי ברכבם בוצעו טיפולים שלא התבקשו ובצורה לא מקצועית. לטענתם הכניסו את הרכב למוסך התובע לשם טיפול 10,000 ק"מ, טיפול ברעידות של הרכב וטיפול בטורים בלבד. לטענתם התובע לא בדק את הצמיגים והתרשל בכך, הנתבע 2 טען כי אישר את עלות הטיפול בסך של 3,000 ש"ח בלבד והתובע מעולם לא ציין כי השתמש בחלקים לא מקוריים.

ביום 07/04/04 לאחר שהרעידות ברכב לא פסקו חזרה הנתבעת 1 למוסך התובע שהתקשר לנתבע 2 ממוסך זוארץ וטען כי יש להחליף צמיגים בסך של 595 ש"ח לצמיג. לאחר מספר ימים נפגש עם התובע שמסר לו חשבונית בסך של 1,392 ש"ח בגין החלפת הצמיגים ולא בסך של 1,190 לפי המחיר שסוכם. הנתבע 2 טען כי ערך סקר שוק לגבי עלות הצמיגים והתברר לו כי גם במוסך זוארץ עלות שני צמיגים ללא הנחות הינה 720 ש"ח לצמיג ולכן סירב לשלם על כך.

לטענת הנתבע במסגרת מו"מ בין הצדדים מסר לו התובע שתי חשבוניות זיכוי בגין החלפת הצמיגים בסך כולל של 1,392 ש"ח.

משלקח הנתבע את הרכב למוסך מורשה של מזדה התברר לו כי התיקונים שביצע התובע נעשו שלא במקצועיות ובחוסר בטיחות. לטענתו המוסך המורשה סירב להעלות זאת על הכתב מאחר וזה נוגד את כללי האתיקה של המוסכים.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

"המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו מוטל על התובע.

יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת , תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב:

מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים וכן מששמעתי את עדויותיהם ואת הקלטות שצורפו, שוכנעתי כי דין התביעה כפי שהוגשה בפני להידחות וכפי שיפורט להלן:

עדותו של התובע לא הייתה אמינה עלי בלשון המעטה ולוותה בתשובות מתחמקות כך כשנשאל האם לאחר שהתובעת הודיעה לו בטרם הבדיקה כי ישנה בעייה בהגה ורעידות האם ביצע נסיעת מבחן עם הרכב ענה בתחילה "זה תלוי" ולאחר מכן "לא זוכר".