פסק-דין בתיק א 49543/04

1.         ביום 9.4.04 ארעה תאונת דרכים בכביש צפריה-יגל.

רכב התובעת, נהוג ע"י מר דורון לייבוביץ (להלן: "נהג התובעת"), נסע ממזרח למערב עם רכב מסוג   רנו קנגו  השייך לתובעת.           

2.         לטענת נהג התובעת, כשהגיע רכב התובעת לצומת המצוי במקום, וממנו ניתן לפנות לבית העלמין, הגיח ממולו,  רכב הנתבע, כשהוא נהוג ע"י פדלון יאיר (להלן: "נהג הנתבעים"), פנה שמאלה בצומת באופן פתאומי ומבלי שנתן זכות קדימה לרנו ופגע בה.

3.         נהג הנתבעים טען שכשהוא הגיע לפניה שמאלה, הפעיל איתות ועצר, כאשר             לפתע הגיח במהירות, מהנתיב הנגדי רכב הרנו, סטה לעבר המזדה שהיתה במצב עצירה והתנגש בה חזיתית.

4.         מאחר וכל אחד מהצדדים, סבר כי האשם רובץ לפתחו של הצד האחר, הוגשה התובענה והתביעה שכנגד שבפני.

5.         שמעתי את עדות נהג התובעת, נהג הנתבעים, ואת עדותו של העד כהן יוסף שישב ביחד עם פדלון במזדה בעת התאונה.

6.         הצדדים הסמיכו לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

7.         בעדות שני הנהגים, התגלו תמיהות או סתירות שלא ניתן להם כל הסבר מניח את הדעת.

עיקר המחלוקת הינה, האם בעת התאונה נהג הנתבעים היה בנסיעה שמאלה או שמא היה בעצירה מוחלטת ונהג התובעת הוא זה שפגע בו, בעוד הוא עומד וממתין שהכביש יהיה פנוי.

8.         מעדותו של נהג התובעת עולה, כי הוא הבחין לראשונה ברכב הנתבעת, כשזה היה במרחק 40 מ' וראה אותו סוטה שמאלה כשהיה במרחק בין 10-15           מ' ממנו. נהג התובעת ידע לדייק בעדותו, בקשר למהירות נסיעתו (דיוק תמוה לכשעצמו) כשהעיד כי נסע במהירות של 50 עד 52 קמ"ש.

אין זה סביר, כי נהג מבחין תוך כדי נסיעה כי מד המהירות עומד על 52 קמ"ש.

עוד לא ברור מדוע נהג התובעת, שהבחין לראשונה ברכב הנתבעת, כבר במרחק של 40 מ' ממנו וראה אותו סוטה במרחק של 10-15 מ', לא            יכול היה לבלום, גם אם מרחק הבלימה שלו הינו כ-13-13.5 מ' במהירות כזו.

נהג התובעת טען, כי מדובר במקום בו קיימת ירידה תלולה ועליה ושדה הראיה מוגבל ואם הבחין לראשונה במרחק 40 מ' ברכב הנתבעת שממולו, היה עליו, בתנאי דרך אלו, בנסיבות העניין, להאט מהירותו ובלאו הכי, במקרה כזה, יכול היה לעצור.

עדותו של נהג התובעת אינה עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק וגם עובדה זו           נלקחה על ידי בחשבון בעת מתן הכרעת הדין בתיק זה.

9.         גם בעדויות נהג הנתבעים והעד מטעם ההגנה, התגלו תמיהות וסתירות שלא           הובהרו.

כך למשל לא ברור כלל, מדוע נהג הנתבעת עצר את רכבו באמצע הדרך כשהוא רצה לפנות שמאלה, שכן לדבריו, הכביש היה ריק והוא לא ראה כל רכב לפניו, ולכן לא ברור איזו סיבה ואיזה מניע היה לו כדי שיעצור באמצע הדרך וימתין. לא ברור למה המתין, או שמא המתין לכך שיגיע רכב ממול, שאז בודאי שהדרך לא פנויה?

גרסה בלתי סבירה זו מעלה את התמיהה ואת הספק אם נהג הנתבעים היה בעצירה בעת התאונה.

אם לא די בתמיהה האמורה, הגיע עד ההגנה - מר כהן, כדי לתמוך בגירסת נהג הנתבעת ולא רק שלא תמך בו אלא עדותו סתרה את גירסת נהג הנתבעת.

מר פדלון הינו חברו הטוב של מר כהן ומר כהן, בעדותו נ/3 העיד כי הוא נסע         לביתו של מר פדלון במושב זיתן.