פסק-דין בתיק א 49528/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 10.11.69, נפגעה בתאונת דרכים ביום 25.3.03, בהיותה בת 33, בנסיבות המהוות גם תאונת עבודה.

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

4.         התובעת פונתה ממקום התאונה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם הייתה מאושפזת 9 ימים. בסיכום האשפוז נרשם כדלקמן: "... בבדיקה במיון... פצע קרוע באיזור פריאטלי משמאל עם המטומה תת עורית מסביב... סימנים קליניים של שברים בצלעות... CT חזה: פנוימוטורקס משמאל, שברים בצלעות 6,7,8 משמאל, קונטוזיה ריאתית משמאל, נוזל פלוירלי דו"צ בכמות קטנה. CT בטן: חשד לקרע בטחול, שבר בסקרום (עצם העצה - א.ז.) משמאל, שבר ברמוס פוביס סופריור (עצם החיק באגן - א.ז.) משמאל... במיון בוצעה הכנסת נקז חזה משמאל... פצע בקרקפת נתפר... בהמשך נבדקה ע"י האורטופד שהמליץ על תנועה מוגבלת והמשך מעקב אורטופד ופיזיוטרפיה במסגרת קופ"ח... נבדקה ע"י רופאה מקופ"ח לאומית... שהמליצה על שיקום ביתי בלבד. משתחררת היום לביתה במצב כללי טוב, חום תקין, פצעים תקינים". התובעת שהתה בחופשת מחלה כ- 5 חודשים, עד ליום 20.8.03. 

5.         בסופו של הליך ממושך, קבע המל"ל לתובעת נכות אורטופדית צמיתה של 10% (החל מ- 27.7.03; עד למועד זה - נכות זמנית של 100%), זאת בגין השבר באגן בלבד, לפי סעיף 35 (1) (ב); בפרק ממצאי הבדיקה נרשם: "אגן: שבר בעצם הבושת העליונה משמאל אשר התחבר עם סטיה קלה. בדיקה - בשתי הגפיים תנועות מפרקי ירכיים מלאות עם רגישות במפשעה שמאלית במבחן פטריק בסיבוב פנימי וחיצוני"; תקנה 15 לא הופעלה, לאחר שנקבע כי התובעת "מסוגלת להמשיך בעבודתה ללא הגבלה תפקודית צורה מלאה ותקינה" (פרוטוקול ועדה רפואית לעררים מיום 5.8.04).

6.         הנתבעות הגישו בקשה להבאת ראיות לסתור (בש"א 191280/04); בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 23.2.05 דחתה חברתי, כב' השופטת (היום סגנית הנשיא) זהבה אגי את הבקשה. נותרנו, לפיכך, עם נכות רפואית של 10%, כאמור.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/ הפסדי שכר

7.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד " (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

8.         אין חולק כי התובעת עבדה עובר לתאונה בעבודות משק בית וניקיון בבתים פרטיים. בתצהירה (סע' 6) פירטה התובעת את שמות מעסיקיה ואת שכרה בכל מקום, בסך הכל כ - 3,500 ש"ח בחודש, ובערכי היום, כ - 3,700 ש"ח.  הנתבעות כופרות בנתון זה. הגם שתקופת אי הכושר הסתכמה ב - 5 חודשים, לא שבה התובעת לעבודה במשך שנתיים. רק בחודש מרץ 2005 החלה לעבוד בצהרון, 4 שעות ביום, בשכר חודשי של 2,200 ש"ח.

            רמת הפירוט בתצהירה, כמו גם עדותה בפניי, הביאו אותי לתת אמון בגרסתה של התובעת באשר לשיעור הכנסתה. אכן, בתוך עמנו אנחנו יושבים; לא כל מי שמעסיק עוזרת בית פעם או פעמיים בשבוע מנפיק לה תלוש משכורת או מקפיד, למצער, לדווח עליה לביטוח הלאומי.

            בגין 5 חודשי אי הכושר זכאית התובעת, לפי 3,700 ש"ח בחודש, לפיצוי של 18,500 ש"ח; התובעת, כאמור, לא שבה לעבודותיה, ולמעשה לכל עבודה שהיא, במשך 19 חודשים  לאחר מכן. במיוחד לאור קביעת הוועדה הרפואית, לא מצאתי הצדקה לכך, לפחות לא הצדקה מלאה. שיעור הנכות ואופי המגבלה לא חייבו ישיבה בבית, למרות הקושי. התובעת עצמה העידה כי ב - 6 החודשים לפני שמצאה את העבודה הנוכחית כבר החלה לחפש עבודה, אך לא מצאה (עמ' 27  לפרוטוקול). הייתי פוסק סכום גלובלי לתקופה זו - 15,000 ש"ח , ובסך הכול לשנתיים שלאחר התאונה - 33,500 ש"ח, ולאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית לאמצע התקופה - 38,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל). באשר לתקופה שמתחילת העבודה בצהרון ואילך, כולל לעתיד, דומני כי גם כאן דרך הפיצוי הגלובלי היא הנכונה. אמנם, לכאורה, הירידה ברמת ההכנסה ניתנת לחישוב אריתמטי; עם זאת, כאמור, אינני סבור שישנה הצדקה לתלות את הירידה כולה בתאונה. בהתחשב באופי הפגיעה, דומני שישנה התאמה בין הנכות הרפואית לתפקודית. בנוסף, התובעת עובדת במשרה חלקית בלבד (4 שעות ביום), ואין זה מן הנמנע כי תתקדם, תרכוש ניסיון ותרחיב את היקף משרתה. אני קובע פיצוי נוסף של 75,000 ש"ח, נכון להיום.   

כאב וסבל

10.       בהתחשב בנכותה של התובעת (10%) ובימי אשפוזה (9) עומד הפיצוי על סך של 20,000 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות/עזרה לעבר ולעתיד

11.       ראוי לפסוק סכום גלובלי בגין השתתפות מסוימת בקניית תרופות וכן בביקורות ובנסיעות, וכן בגין העזרה שקיבלה התובעת בחודשים שלאחר התאונה בסכום כולל של 10,000 ש"ח, נכון להיום. 

ניכויים

12.       יש לנכות רק סכומים שהתובעת קיבלה בפועל; לא הוכחה זכאות לסכומים נוספים. התשלום התכוף (נטו, ללא רכיב שכר הטרחה), דמי הפגיעה ומענק הנכות, משוערכים, מגיעים לסך כולל של 24,000 ש"ח (במעוגל).

לסיכום

10.       סיכום המגיע לתובעת:

            הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות -                        113,000 ש"ח;

            כאב וסבל -                                                                   20,000 ש"ח;

            הוצאות ועזרה -                                                            10,000 ש"ח;