פסק-דין בתיק א 49428/04

1.         התובע הינו בעל רכב מסוג טויוטה לנדקורזר מודל 2002 (להלן: "הרכב"). הנתבעת הינה חברה המפעילה תחנות שטיפה לרחיצת מכוניות.

2.         ביום 5.2.04, במסגרת מבצע לרחיצה חינם אשר נערך על ידי תחנת הדלק פז, בשיתוף עם הנתבעת, הכניס התובע את רכבו לשטיפה במכונה. אין מחלוקת כי באותה עת במכונה היו מותקנות מברשות מפלסטיק.

3.         לטענת התובע, במהלך השטיפה הנ"ל נגרמו לרכבו שריטות מכל עברי הרכב. השמאי אשר בדק את הרכב העריך כי לצורך התיקון יש לבצע צביעה חלקית בסכום של 4,300 ש"ח, וירידת הערך אשר תגרם לאחר ביצוע התיקון היא בסביבות 10%, סה"כ 19,513 ש"ח. לפיכך הוגשה התביעה על סכום כולל של 23,813 ש"ח.

4.         הנתבעת טענה כי הנזק הנטען כלל לא ארע במהלך השטיפה, וכי לא היו כל תלונות או טענות מצד התובע בזמן אמת, וכן כי לא היו תלונות מצד בעלי רכבים אחרים אשר שטפו את רכביהם בתחנה.

5.         בנוסף ולחלופין, טענה הנתבעת כי הנזקים הנטענים מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות.

6.         ביום 22.11.05, התייצבו בפני התובע, שמאי מטעמו וכן עד נוסף אשר עבד עם התובע במועד השטיפה, וראה את הרכב לאחריה. מטעם הנתבעת העיד מנהל התפעול, אשר אין מחלוקת כי לא היה במקום בזמן השטיפה.

7.         בתום הראיות הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ועלי להכריע הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

8.         לאחר ששמעתי את הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה :

            לעניין האחריות שוכנעתי כי אכן במהלך השטיפה נגרמו לרכבו של התובע שריטות. מעיון בתמונה מס' 2 שבחוות הדעת (ת/1), וכן תמונה 3, ניתן להבחין בסימני שריטות המתיישבים עם הטענה כי אלו נגרמו ממברשות פלסטיק. קיומן של מספר שריטות ברצף מפחית את הסיכוי כי מדובר בשריטה אקראית שנגרמה ממקור אחר.

9.         זאת ועוד, הן התובע והן עד נוסף מטעמו (הגם שמדובר בעובד לשעבר של התובע), העידו כי השריטות לא היו קיימות בטרם השטיפה. עדות זו לא נסתרה ואילו הנתבעת לא דאגה להביא לעדות את מר עידן אברהם, עובד הנתבעת אשר היה במקום ביום הארוע, ואשר הוא שנתן את הפתק ת/3 לתובע, על מנת שיעיד על נסיבות הארוע. כידוע המנעות צד מלהביא עד שבשליטתו פועלת לרעתו.

10.       לא זו אף זו. הנתבעת לא דרשה את בדיקת הרכב על ידי שמאי מטעמה ולא הגישה כל חוות דעת מקצועית השוללת את האפשרות כי השריטות לא נגרמו במהלך השטיפה.

כמו כן, הנתבעת לא הביאה כל ראיות על מנת לבסס את טענותיה כי המכונה היתה תקינה ביום הארוע, וכי נערכו כל המבדקים היום יומיים הנחוצים לשם הפעלתה.

11.       יתרה מזאת, דווקא מעדותו של עד הנתבעת עולה כי קיימת אפשרות שמברשות הפלסטיק יגרמו לשריטות, למרות שבתחילת עדותו טען כי אפשרות זו כלל לא קיימת "המכונה הזאת הספציפית שורטת יותר מאשר הפלסטיק". בהמשך הודה מנהל הנתבעת כי אם המכונות לא מתוחזקות נכון, יתכן והן שורטות.

12.       לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי בעקבות השטיפה נגרמו לרכב התובע שריטות.

13.       באשר להיקף השריטות וגובה הנזק, גם התובע הודה כי לאחר השטיפה לא הבחין בשריטות כולן אלא בשריטה אחת גסה יחסית על מכסה המנוע, זו הנראית בתמונה מס' 2.

14.       אציין כי גם מעיון בתמונות אשר צורפו לחוות הדעת של השמאי עולה כי אין מדובר בשריטות גסות, וחלקן לא נראות כלל בתמונות - ראה תמונות 5 ו- 8.

            לכן, מסקנתי היא כי לא כל השריטות הנטענות ניתן להבחין בהן בנקל.

15.       כמו כן, התרשמתי כי למעשה הן התובע והן השמאי מטעמו הגיעו למסקנה כי עדיף לא לבצע את התיקון (שבגינו נדרש סך של 4,300 ש"ח בתביעה זו), שכן ירידת הערך אשר תגרם בעקבות הצביעה (10% להערכת השמאי) גבוהה מירידת הערך שתגרם אם ימכר הרכב במצבו הנוכחי (8%).

16.       לכן הגעתי למסקנה כי יש לפצות את התובע על בסיס ירידת הערך שגרמו השריטות. מכיוון שהתרשמתי כאמור שמרבית השריטות אינן בולטות לעין, אין מדובר בשריטות אשר גרמו נזק לפח אלא ללקה בלבד (ראה עדות השמאי בעמ' 10 שורה 6-5), ירידת ערך הינה למעשה קביעה בגין נזק עתידי שטרם התגבש, והיא מושפעת מערך הרכב בזמן המכירה - נתון שהינו בלתי ידוע במקרה הנדון, ולאחר שהוסמכתי לפסוק על דרך הפשרה, אני קובעת כי הפיצוי שינתן לתובע בגין ירידת ערך יעמוד סכום גלובלי של 6,000 ש"ח.