פסק-דין בתיק א 49423/06

התובעים טוענים כי רכבם נסע בכביש דו סיטרי בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר אופנוע הנתבע, אשר נסע בכיוון הנסיעה הנגדי, אחרי רכב מסוג סובארו, יצא לפתע ובמהירות לעקיפת רכב הסובארו שנסע לפניו, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים, חסם את נתיבו, גרם לתאונה ולנזק.

הנתבע טוען כי אכן סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים, אך זאת בשל גורם זר מתערב, רכב שהתפרץ לנתיב נסיעת אופנוע הנתבע מימין, כשאינו מציית לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו, חסם את נתיב נסיעת האופנוע, אשר נהגו, תוך נסיון להימנע מפגיעה ברכב המתפרץ מימין, סטה שמאלה, חדר לנתיב נסיעת רכב התובעים ושוב לא יכול היה למנוע את הפגיעה.

דהיינו, הנתבע אינו מכחיש כי אכן סטה לנתיב נסיעת רכב התובעים, פגע בו וגרם לנזק אך טוען שסטייתו כאמור נגרמה בידי רכב נוסף, שהתפרץ לדרכו מימין, ולמעשה אגב בריחת הנתבע מהרכב המתפרץ מימין, חדר לנתיב נסיעת התובעים ופגע ברכבו.

התובעים שוללים מכל וכל את עצם קיומו של גורם זר מתערב, טוענים כי לא גורם זר גרם לנתבע לסטות לנתיב נסיעת רכב התובעים, אלא רצונו של הנתבע לעקוף רכב שנסע לפניו וביצוע העקיפה במהירות מופרזת ובחוסר זהירות, תוך סטיה מסוכנת ולא זהירה לנתיב הנסיעה הנגדי.

כיוון שאין מחלוקת, גם אליבא דנתבע, שרכב התובעים לא סטה מנתיב נסיעתו בשום שלב, כי התאונה ארעה בנתיב נסיעת רכב התובעים וכי הנתבע הוא זה שסטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב התובעים, הרי שהתובעים הצליחו להוכיח את תביעתם, דהיינו את סטית רכב הנתבע כאמור, וכעת עובר הנטל אל הנתבע להוכיח כי סטייתו כאמור לנתיב נסיעת רכב התובעים לא נעשתה אגב רשלנות אלא בעטיו של גורם זר מתערב, היינו אותו רכב שלישי, שהתפרץ, לכאורה, לנתיבו.

בחינת חומר הראיות המונח בפני מביאה למסקנה כי הנתבע לא הרים הנטל המוטל עליו כאמור.

ראשית אציין כי מצאתי את עדותו של הנתבע, בקשר עם נסיבות התרחשות התאונה בכלל ולענין הרכב השלישי שהתפרץ- סתורה, לא עקבית ולפיכך גם לא מהימנה.

את גרסת הנתבע מצאתי לא מהימנה בעניין סוג הרכב המעורב, כיוון נסיעתו, הכיוון ממנו הגיע (בעדותו עמ' 6, שורות 23-22 ציין הנתבע כי הבחין לראשונה ברכב כאשר הוא נוסע מולו בנתיב נסיעתו) ועוד. ואולם ובעיקר, הנתבע למעשה מודה בעדותו כי התאונה ארעה כאשר סיים לעקוף את הרכב השלישי, וביקש לחזור לנתיבו (ראה עמ' 6 לפרוטוקול שורה 10).

גם הימנעות הנתבע מהבאת ראיה מהותית (לכאורה עד ניטרלי שנתן הודעה במשטרה)  פועלת - על פי ההלכה הפסוקה - לרעתו, ומחזקת את גרסת התובעים.

ואולם, גם אם נלך לגרסת הנתבע ונקבל כי רכב זר, התפרץ מכביש צדדי, מימין הדרך, תוך שאינו מציית לתמרור עצור, ועל מנת להתחמק מרכב זה סטה הנתבע שמאלה ופגע ברכב התובע, גם אז ישא הנתבע באחריות לארוע התאונה, שכן כידוע, והלכה פסוקה היא, כי גורם זר מתערב, אינו בהכרח מנתק את הקשר הסיבתי שבין התנהגות הנתבע לבין הנזק שגרם. שכן נהג סביר וזהיר, היה צריך להאט מהירות נסיעתו לפני צומת, במיוחד כאשר הרכב השלישי, נטען כי הגיח מצד ימין של הדרך בכיוון נסיעת הנתבע.

התפרצות רכב לכביש, בצומת, הוא מסוג סיכוני הדרך אשר נהג זהיר צריך לצפותם ולהערך להם בהתאם.

וראה לענין מהירות הנסיעה בע"פ 84/85 דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (3), 141:

" נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים אופטימאליים, עשוי להיתקל באירועים שונים   , שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות באופן ספציפי לאחד מהם, הרי הם מתווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חיים החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ולכן איננו חייב לצפות שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע זה או אחר כגון אלה. אך חייב להביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהוא נוהג במהירות רבה יותר כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו אם יתקל באיזה מסיכוני דרך אלה".

לאחר שקלול ואיזון של כלל חומר הראיות שהונח בפני, ולאחר בחינת מאזן ההסתברויות, מצאתי כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח תביעתם כלפי הנתבע.

הנתבע, מאידך גיסא, כשל מלהראות כי לא היתה כל רשלנות בנהיגתו וכי גורם זר מתערב, הוא שנושא באחריות לאירוע התאונה.

באשר להיקף הנזק, כאשר גם בעניין זה חלוקים הצדדים, אציין, כי התובעים הגישו, עם תביעתם, חוו"ד שמאי בנוגע להיקף הנזק שנגרם להם באירוע התאונה.

הנתבע לא הגיש חוו"ד נגדית, גם לא ביקש לחקור את מומחה התובעים על חוות דעתו. טענות הנתבע בענין זה הינן סתמיות.

לפיכך מצאתי כי התובעים עמדו גם בנטל המוטל עליהם להוכיח את שיעור הנזק שנגרם  להם באירוע התאונה.

בהתאם אני מחייבת את הנתבע, לשאת בנזקיהם המוכחים של התובעים כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה, בצירוף הפרשים כחוק. כן ישא באגרת המשפט, כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ.