פסק-דין בתיק א 49350/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעה שטרית אשר הוגשה כנגד הנתבע על ידי התובעת.

התביעה הוגשה במקורה בגין 9 שיקים בסך כולל של 218,000 ש"ח אשר הוגשו לביצוע על ידי התובעת.

בעקבות פסק דין חלקי מיום 8/11/04 חוייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 89,207 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/8/03 ועד למועד התשלום בפועל.

מכאן עסקינן בתביעה שטרית בגין יתרת סכום התביעה, קרי סך של 64,802 ש"ח.

לנתבע 2 טענות הגנה עיקריות:

1. שני שיקים בסכום כולל של 44,802 ש"ח הוחלפו בהסכמת התובעת כנגד תשלום במזומן ובשיקים אחרים בסך של 31,213 ש"ח.
2. בהתייחס ל- 20,000 הש"ח הנותרים, טוען הנתבע כי ניתן זיכוי בסך של 16,000 ש"ח כאשר מגיע לו זיכוי בסכום אשר גבוה יותר עבור ההפרש שכן התובעת העלתה מחירים באופן חד צדדי.

מהדיון והחקירות עלה כי הנתבע עבד עם התובעת בשני אופנים:

1. הנתבע רכש מאת התובעת מוצרי מזון בסכומים קבועים ולאחר מכן מכר מוצרים אלו ללקוחותיו. על פי שיטה זו הוסכם כי הנתבע היה גובה לעצמו את ההפרש בין מחיר הרכישה של המוצרים מהתובעת לבין מחיר המכירה ללקוחותיו.
2. הנתבע היה מוביל מוצרים של התובעת ללקוחותיה, מוכר מוצרים אלה וגובה מהתובעת עמלות קבועות בסך של 20% ממחיר המכירה ללקוחותיה.

לטענת הנתבע, כאמור לעיל, הוכח כי הנתבע שילם כספים בסך של 32,213 ש"ח כנגד שני שקים בסך כולל של 44,802 ש"ח, ועל כן יש לקזז ולהפחית סך של 44,802 ש"ח מהתביעה.

נטען בסיכומי הנתבע כי גירסת הנתבע לא נסתרה במהלך החקירה הנגדית על תצהירו כאשר הוא הצהיר והעיד כי נפגש עם מנהלת החשבונות של התובעת הגב' ילנה אשר סיכמה עימו באשר להחלפת השיקים ביום 3/3/02. הנתבע מבסס טענה זו גם בהפניה לקבלות שקיבל בגין התשלום כעולה מנספח א' לתצהירו של הנתבע. לענין זה נטען כי היה על התובעת להביא את ילנה כמצהירה מטעמה אולם בחרו להביא את מר סמי גולדשטיין שלא עבד מולה ישירות וגם לא ידע מידיעתו האישית מה סוכם עם הנתבע. לחיזוק הטענה מפנה הנתבע בסיכומיו לכרטיס הנהלת החשבונות אשר מתייחס לתשלום הנ"ל ע"ס 31,213 ש"ח.

בהתייחס ל- 20,000 הש"ח הנותרים נטען כי התובעת העלתה מחירי הסחורות ללא תיאום עם הנתבע ובכך הפחיתה באופן חד צדדית את רווחיו של הנתבע ועל כן הנתבע זכאי לפיצוי בגין הפסדים שנגרמו לו בסך של 27,462 ש"ח בנוסף לזיכוי בסך של 16,000 ש"ח שניתן לו.

לענין זה נטען כי סוכם בין הצדדים כי התובעת לא תעלה את מחיריה באופן חד צדדי על מנת שלא תפגע ברווחי הנתבע כאשר סמי גולדשטיין הודה בחקירה כי אם נפגע הנתבע הוא זכאי להפרשים. לענין זה נטען בנוסף כי סמי גולדשטיין אינו מכיר את החישובים ואינו יכול לדעת אם הנתונים נכונים. בהתייחס לזיכוי נטען כי סמי גולדשטיין אף לא יכול היה לומר האם הזיכוי ע"ס 16,000 ש"ח משקף את מלוא הזיכוי המגיע לו. בהתייחס לטענה בדבר העלאת מחירים נטען כי על פי המסמכים אשר צורפו לתצהירו של הנתבעת הוכח העלאת מחירים בשיעור של 8%. בסיכומי הנתבע פירוט כיצד הגיע וחישב את סכום הפיצוי הנ"ל בהתאם למחזור מכירותיו.  כמו כן קיימת התייחסות לכך שילנה היתה זו אשר ערכה את החישובים וכאשר מר גולדשטיין רק עשה שימוש בנתוניה ללא שימוש במחירונים החדשים אלא בישנים בלבד. בנוסף לאמור לעיל נטען כי גרסת התובעת בקשר לחישוב בענין הפרשי עליית המחירים מופרכת כאשר כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינה אמינה ואינה משקפת את מצב ההתחשבנות האמיתי מול הנתבע וכל זאת כאשר הכרטסת רצופה סתירות, טעויות ואי ניהול נכון של הספרים כפי שפורט בהרחבה בסיכומי הנתבע. ב"כ הנתבע מפנה בסיכומיו לכך שמר סמי גולדשטיין אף העיד כי היו שני כרטיסים אולם צורפה כרטסת יחידה לתצהיר מטעם התובעת כאשר מדובר בכרטסת חלקית לא מראשיתה אלא מהאמצע. לבסוף נטען בסיכומי הנתבע כי העד היחיד שהובא מטעם התובעת מר גולדשטיין אינו יודע דבר על המחלוקת נשוא התביעה.

בסיכומי התובעת נטען כי עם סיום הפסקת הפעילות של הנתבע עם התובעת יתרת החובה של הנתבע היתה גבוהה מסכום ההמחאות שנתן הנתבע לתובעת.

בהתייחס לטענה אודות החלפת שיקים ומזומן בסך של 31,213 ש"ח תמורת שני שיקים ע"ס 44,802 ש"ח נטען כי נטל הראיה הוטל על הנתבע להוכיח את הטענה אולם לא הגיע לשיעור הנדרש לצורך כך. לענין זה נטען כי הכשל להוכיח זאת באמצעות הגב' הלנה או מנהל התובעת נזקף לחובת הנתבע. עוד נטען בהקשר זה כי כל שיש לנתבע הינה טענה בעל פה בהעדר אסמכתא בכתב כדי לבסס את טענתו הנ"ל. בהקשר זה נטען בנוסף כי לנתבע סתירות בגירסתו שכן העיד כי גם לו שני השיקים היו נפרעים עדיין העיד כי נותרה יתרת חובה לתובעת וכל זאת כאשר אין כל הסבר הגיוני מדוע התובעת הסכימה לקבל פחות כסף עבור שני השיקים.

בהתייחס לטענה השניה בדבר סכום הזיכוי והפרש המחירים נטען כי הנתבע העיד במסגרת החקירה הנגדית כי נעשה חישוב בעבר אודות סכום הקיזוז אשר יצא 16 אלף והנתבע אישר זאת. עוד נטען כי עלה מהחקירה כי הנתבע קיבל הסבר ואף חשבונית בגין סכום הזיכוי הנ"ל אולם לא השיג על כך אלא רק לאחר שהוגשה התביעה כנגדו. עוד נטען בהקשר זה כי בהעדר העלאת נושא ההפרשים והזיכוי מנוע הנתבע לטעון טענה זו בשלב זה.

בסיכומי התובעת התייחסות לכך שהנתבע ציין תחילה סכום זיכוי מופרך בגובה 120,000 ש"ח אשר הופחת לאחר מכן וכאשר הסכים בשעתו לזיכוי ע"ס 16,000 ש"ח בלבד.

לענין נטל הראיה נטען גם כאן בסיכומי ב"כ התובעת כי היה על הנתבע לזמן את הגורמים הרלוונטים על מנת לבסס את גירסתו.