פסק-דין בתיק א 493/04

הבקשה

1.          התביעה בתיק העיקרי שלפניי, עניינה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 9/7/00 עקב פגיעותיו בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק פלת"ד").

2.          הנתבעות הגישו בקשה זו לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה, בטענה שביום התאונה, כמו גם ב-12 החודשים שקדמו לה, לא החזיק התובע ברשיון נהיגה בר-תוקף, ולפיכך -  על פי הוראות הפוליסה, לפיה בוטח התובע, ומכוח סעיף 7(3) ו/או 7(5) לחוק פלת"ד - אין הן חבות כלפיו בפיצוי בגין נזקיו.

העובדות המוסכמות

3.          ביום 13.8.92 קיבל התובע לראשונה רשיון נהיגה (של נהג חדש). רשיונו נשלל על-ידי בית המשפט לתעבורה בנתניה למשך ארבעה חודשים, מיום 15.5.94 (להלן: " השלילה הראשונה"). לאחר שנדרש המשיב לעבור מחדש מבחן עיוני ומעשי לשם השבת הרשיון (זאת בשל היותו - כאמור לעיל - נהג חדש בעת ההיא), חודש רשיון הנהיגה שלו ביום 25.9.96 ועמד בתוקף עד ליום 15.9.98. 

4.          ביום 15.9.98 נשפט התובע בהעדרו בבית המשפט לתעבורה בנצרת, ודינו נגזר לשלילת רשיון למשך שנה (להלן: " השלילה השניה"). פסק דין זה בוטל ביום 9.9.02, ולפיכך בוטלה למפרע גם שלילת הרשיון של התובע.

5.          ביום 29.8.00 נמחקה השלילה מרישומי משרד הרישוי, ולתובע הונפק רשיון נהיגה זמני למשך שלושה חודשים.

ביום 31.8.00 שולמה האגרה, וחודש רשיונו של התובע עד ליום 15.7.03.

סלע המחלוקת

6.          כאמור, התאונה היתה ביום 9/7/00, עת נהג התובע ברכבו. לטענת הנתבעות, הואיל ורשיונו של התובע פקע ב-15.9.98 וחודש רק ב-31.8.00,  הרי שבמועד התאונה לא היה בידיו רשיון תקף ואין הוא זכאי לפיצוי, וזאת בהתאם להוראת סעיף 7(3) לחוק פלת"ד, המתייחס ל"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה". לעמדת הנתבעות, אך צירוף מיקרים הוא שרשיונו של התובע נשלל ביום פקיעתו או יום לאחריה, והן מדגישות כי הרשיון פקע אף אלמלא השלילה (שבוטלה, כאמור).

             כן טוענות הנתבעות, כי נוכח מועד פקיעת הרשיון כאמור, הפר התובע את הוראת סעיף 7 לפוליסה, המחייבת כתנאי לכיסוי הביטוחי, כי הנהג יהיה בעל רשיון נהיגה תקף "בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב". לפיכך נטען על ידן, שאין התובע זכאי לפיצויים, כהוראתו של סעיף 7(5) לחוק פלת"ד, השולל זכאות לפי חוק פלת"ד מ"מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב".

7.          מנגד טען התובע, כי חידוש הרשיון מיום 25.9.96 היה לתקופה של 3 שנים, שעתידה היתה להסתיים - אלמלא השלילה - לכל המוקדם ביום 15.7.99, הוא תאריך יום הולדתו של התובע. לפיכך, יש לראות בו כמי שהחזיק ברשיון תקף בתקופה של 12 חודשים לפני התאונה. לעניין העדר רשיון תקף ביום התאונה, סבור הוא, כי הדבר נובע מפגם טכני ומן העובדה שלא נשלחה לו הודעה לחידוש הרשיון מטעם משרד הרישוי, וכי לכל היותר המדובר במצב של העדר רשיון מחמת אי תשלום אגרה, כאמור בסיפא לסעיף 7(3) לחוק פלת"ד.

8.          בהחלטותיי מיום 16.12.04 ו-29.6.05, אפשרתי לצדדים להביא ראיות בשאלה אחת בלבד, והיא עד מתי היה רשיונו של התובע בתוקף, כאשר על בסיס ממצא זה יש לפסוק בבקשת הנתבעות למחוק את התובענה על הסף בהעדר עילת תביעה.

מועד פקיעת רשיונו של התובע

9.          בישיבת ההוכחות מיום 29.6.05, העידה לפניי רונית צין, ראש מדור נהיגה במשרד התחבורה (אשר תעודת עובד ציבור מטעמה, המתייחסת לתובע, הוגשה וסומנה ת/נ/1). בעדותה אישרה צין את טענת הנתבעות, לפיה רשיון הנהיגה של התובע חודש מלכתחילה עד ליום 15.9.98, ללא כל זיקה למועד הטלת השלילה השניה.

             כך, בעמ' 16 ש' 14 לפרוטוקול:

"ש:         רשיון הנהיגה של התובע היה בתוקף מיום 24.9.96 עד 15.9.98 כנהג חדש לשנתיים בלבד, ללא קשר לפסילה או לשלילה שהתחילה ב-15.9.98 או ב-16.9.98.

ת:           נכון."

             ובהמשך (עמ' 18 ש' 28 לפרוטוקול):

"ש:         בפועל יוצא, שמה- 16.9.98 ועד 29.8.00 לא היה לתובע רשיון נהיגה.