פסק-דין בתיק א 49236/06

^{בפני תביעה על סך כ-8,300  ש"ח שיסודה בתאונת דרכים, תאונת שרשרת, מיום 28/3/06 בשעות הצהריים..}

^{התאונה אירעה בכביש בינעירוני העובר ליד המושב גפן (כביש 383) ובמהלכה נפגע רכב המבוטח על ידי התובעת מאחור, על ידי רכב הנתבעים 1-2, אשר נפגע מרכב הנתבעים 3-4.}

^{התובעת טוענת כי רכב התובעת האט בגלל רכב אשר נסע לפניו וביצע פניית פרסה פתאומית. רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעת מאחור.}

^{הנתבעים 1-2 טוענים כי רכבם הבחין ברכב התובעת המאט את מהירות נסיעתו ובלם. רכב הנתבעים 3-4 פגע ברכב הנתבעים 1-2 והדף אותו על רכב התובעת.}

^{הנתבעים 3-4 טוענים כי רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעת לפני שנפגע מהם, ורק לאחר מכן פגע בו רכב הנתבעים 3-4 והדפו שנית על רכב התובעת.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לקבל את התביעה כלפי הנתבעים 3-4 ולדחות את התביעה כלפי הנתבעים 1-2.}

^{הנהג ברכב התובעת העיד כי חש בשתי חבטות, ולכאורה יש בכך כדי לאשש את טענת הנתבעים 3-4. אפס, עדותו של נהג זה הותירה תמיהות המטילות צל על מידת מהימנותה. בטופס ההודעה שמסר נהג זה לאחר האירוע הוא מעיד על שתי חבטות שבין אחת לשניה חלפו מספר שניות, וכך הוא כותב גם בכתב תביעה קטנה שהגיש בענין נזקים עקיפים. מדברי העד בדיון ניתן היה להבין כי הפגיעות באו בזו אחר זו באופן מיידי.}

^{בדיון העיד העד כי שתי החבטות היו חזקות, אך בכתב התביעה הקטנה נרשם כי לאחר החבטה העזה הראשונה הוא הרגיש "פגיעה קלה נוספת".}

^{עד זה נחוש להעיד כי רכב הנתבעים 1-2 פגע בו בטרם נפגע על ידי רכב הנתבעים 3-4, למרות שאין לו מידע ודאי על כך.}

^{אני מטיל ספק במהימנות עדותו של עד זה.}

^{לעומתו, עדותו של הנתבע 1 הותירה רושם מהימן. העד הקפיד שלא למסור עובדות שאינן בידיעתו הודאית, והיכן שלא ידע את הדברים לאשורם הקפיד לציין זאת. דווקא משום כך, מקבלת עדות זו משנה תוקף. העד תאר את תחושת ההקלה כשחש כשהצליח לבלום מבלי לפגוע ברכב התובעת עד אשר חש בפגיעה העזה שקיבל מאחור. העד ציין גם כי כרית האויר ברכבו לא נפתחה, דבר המעיד על כך שלא פגע תחילה ברכב שלפניו.}

^{אני מאמין לעדותו של עד זה.}

^{הנתבע 3 העיד כי רכבו פגע ברכב הנתבעים 1-2 בעוצמה, אלא שלטענתו ראה לפני כן את רכב הנתבעים 1-2 פוגע ברכב שלפניו.}

^{למרות זאת העיד הנתבע 3 כי כשפגע ברכב התבעים 1-2 היה רכבם צמוד לרכב התובעת. הדבר אינו מתיישב עם הטענה שחלפו מס' שניות בין פגיעה לפגיעה. במקרה כזה היה רכב התובעת נהדף קדימה והיה נוצר מרחק בנו לבין רכב הנתבעים 1-2.}

^{הצמידות של רכב הנתבעים 1-2 לרכב התובעת בשעת הפגיעה מאששת את גרסת הנתבע 1 לפיה הצליח לבלום בטרם פגע ברכב התובעת.}

^{יתר על כן, מטעם הנתבעים 3-4 העידה גם אשתו של הנתבע 3 אשר ישבה לצידו בעת התאונה. עדה זו העידה תחילה כי רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעת בטרם נפגע על ידי רכב הנתבעים 3-4 ולאחר מכן חזרה בה ומסרה כי לא ראתה דבר מלבד הפגיעה של רכב הנתבעים 3-4 ברכב הנתבעים 1-2 שנהדף קדימה.}

^{לו נכונה היתה גרסת הנתבעים 3-4 הרי שגם אשת הנתבע 3 היתה רואה את רכב הנתבעים 1-2 פוגע ברכב שלפניו. עדה זו לא העידה על כך מחמת שרכב הנתבעים 1-2 אכן לא פגע ברכב התובעת לפני שנפגע.}

^{הנכון בעיני שרכב הנתבעים 3-4 פגע ברכב הנתבעים 1-2 אשר היה צמוד לרכב התובעת ואז חש הנהג ברכב התובעת בחבטה עזה, ונהדף קדימה. רכב הנתבעים 3-4 אשר היה עתה צמוד לרכב הנתבעים 1-2 המשיך לנוע קדימה וגרם לפגיעה נוספת קלה יותר ברכב התובעת.}

^{נהג רכב התובעת אכן חש בשתי חבטות שהראשונה בהן עזה מן השניה, ושתיהן נגרמו כתוצאה מהדיפת רכב הנתבעים 1-2 על רכב התובעת.}