פסק-דין בתיק א 4921/06

1.         התובע הינו מיופה הבעלים של חנות המצוייה במרכז המסחרי החדש צ' 66/8         בדימונה (להלן: "החנות"), אשר הושכרה לנתבעים 1 ו - 2, מזה שנים רבות.

בחוזה השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים, ביום 20.06.05, שכותרתו "הסכם להארכת הסכם שכירות למרות הפרתו" (נספח ו' לכתב התביעה), הוסכם, בין היתר, על הארכת תקופת השכירות, לכל המאוחר, עד ליום 01.01.06.

2.         התובע הגיש את תביעתו בשל כך שהנתבעים מס' 1 ו - 2 לא פינו את המושכר במועד. התובע עותר לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 (השוכרים) והנתבעים 3 עד 5 (הערבים) בפיצוי מוסכם בסך של 1,000 ש"ח בגין כל יום של איחור בפינוי, בהתאם להוראות סעיף 12 להסכם הנ"ל, שם נקבע:-

            "בנוסף, בגין כל יום של איחור בפינוי, מלא מסודר ומוסכם של החנות, ישלמו בני הזוג אלמועלם פיצויים מוסכמים בסך של 1,000 שקל לכל יום. תשלום זה יהיה בנוסף לתשלום הפיצויים המוסכמים בסך של 50,000 ש"ח בגין הפרתו של ההסכם".

3.         בסעיף 16 לכתב התביעה, טוען התובע, כי על הנתבעים לשלם לו סך של 1,000 ש"ח לכל יום איחור, החל מ - 01.01.06 ועד לפינוי החנות, וכן ציין:-

            "סכום זה של הפיצויים עומד ביום הגשת התביעה ע"ס 12,000 שקל ומידי יום הוא גודל ב - 1,000 שקל נוספים. הנתבעים מוזהרים בזאת כי אם משפט זה ימשך שנה אחת לדוגמא, הרי שיהיה עליהם לשלם לתובע 365,000 שקל...".

            בסעיף 17 לכתב התביעה נטען, בין היתר:-

            "על הנתבעים לשלם לתובע פיצויים מוסכמים בסך של 50,000 שקל בגין הפרת ההסכם. מטעמי אגרה אין התובע דורש סכום זה, אך הוא שומר על זכותו להשלים את האגרה ולדרוש גם סכום הפיצויים בסך 50,000 שקל. הדבר תלוי אך ורק בהתנהגות הנתבעים..." (ההדגשה שלי - ע.ר.) .

4.         הפלוגתאות שבמחלוקת:-

א.         האם יש לקבל טענת הנתבעים לפיה התובע הסכים להאריך את חוזה השכירות מעבר ליום 01.01.06?

ב.         מהי המשמעות של ההפרה הנטענת ע"י התובע.

ג.          מהו הסכום הנתבע הנכון, האם הסכום שבגינו שולמה אגרת ביהמ"ש (12,000 ש"ח) או הסכום המבוקש בתובענה (1,000 שקל ליום מאז הגשת התביעה ואילך), או הסכום שביקש ב"כ התובע בתחילת דיון ההוכחות, להעמיד את הסכום הנתבע על סך של 200,000 ש"ח.

5.         באשר למחלוקת הראשונה שבין הצדדים, סבורני כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח הטענה, כי חוזה השכירות הוארך לתקופה נוספת מעבר ליום 01.01.06.

            אמנם, הנתבעים צירפו מסמך שנערך ביום 20.06.06, אשר נכתב בכתב ידו של ב"כ התובע, ואולם אין ללמוד ממסמך זה, שנתגבש הסכם בין הצדדים להארכת תקופת השכירות. כותרת המסמך "תנאים בלתי מחייבים אך ורק בהסכמת ציון".

            הנתבעת מס' 1 לא חלקה על כך שלא מילאה אף אחד מהתנאים האמורים באותו מסמך.

            אף אחד מהנוכחים בפגישה שהתקיימה ביום 20.06.06, במהלכה נרשם אותו מסמך, לא הוזמן לביהמ"ש ולא נתן עדות.

            אם לא די בכך - הרי שלאחר קריאת המסמך ולאור האופן שבו נוסחו הדברים, נראה שאין המדובר בהסכם מחייב, אלא בהצעה שלא השתכללה לידי הסכם, והנתבעים מס' 1 ו - 2 לא הסכימו לתנאים האמורים במסמך, ואף לא יכלו לעמוד בהם.

לפיכך ומכל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה בדבר הארכת חוזה השכירות וקובע שהנתבעים 1 ו- 2 הפרו את ההסכם בכך שנמנעו מלפנות את המושכר עד ליום 01.06.06.

6.         לעניין משמעות ההפרה, יש להפנות להסכמת הצדדים שגובשה בסעיף 12 להסכם מיום 20.6.2005, הקובע פיצוי מוסכם בסך של 1,000 ש"ח בגין כל יום של איחור בפינוי.