פסק-דין בתיק א 492/05

1.         התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה למתן צו הריסה.

2.         התובעים והנתבעים הינם בעלים של שתי יחידות דיור בבית משותף ברחוב גרושקביץ 41, קרית מוצקין, הידוע כחלקה 72 בגוש 11570 (להלן "הבית"). התובעים בעלי זכויות בפנטהאוז בקומה העליונה, הידוע כחלקת משנה 5 (להלן "דירות התובעים"). הנתבעים בעלי זכויות בדירה מתחת לדירת התובעים, הידועה כחלקת משנה 2 (להלן "דירת הנתבעים").

3.         לטענת התובעים ביצעו הנתבעים עבודות בניה על גג הבית וסיפחו לדירתם את כל שטח הגג ללא גישה לשאר הדיירים, כאשר במהלך עבודות הבניה הם אף עקרו את דודי השמש של התובעים ממקומם והעלו אותם על גג היחידה שבנו. עוד הם טענו כי לא נתנו הסכמתם לעבודות הבניה וכי הנתבעים זייפו את חתימתם , כמו גם חתימת שכנים אחרים, בבקשה להיתר בניה שהגישו, ולפיכך , היתר הבניה שקיבלו בטל ויש להורות על הריסת תוספת הבניה.

4.         בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי עבודות הבניה החלו לפני למעלה מ- 4 שנים ותביעת התובעים נגדם נגועה בשיהוי. עוד טענו כי התובעים, כמו גם השכנים האחרים בבית, נתנו הסכמתם לעבודות הבניה, כי דודי השמש הוזזו למקומם הנוכחי לבקשת התובעים וכי אין כל בסיס לתביעתם. הנתבעים טענו כי כלל לא נזקקו להיתר בניה לצורך עבודות הבניה שביצעו, מאחר ואלה בוצעו על שטח שהיה מלכתחילה צמוד לדירתם והבניה אינה פוגעת בזכויות התובעים.

5.         איני נדרשת לכל טענות הצדדים, כפי שנטענו בהרחבה בסיכומים, מאחר ודין התביעה להידחות מפאת השיהוי הניכר בהגשתה.

התביעה הוגשה ביום 21.4.05.

ממכתב הנתבעים לבנק טפחות מיום 19.9.00 (נספח א' לנ/ 1) עולה כי הנתבעים סיימו את ביצוע עבודות שינוי פנים בדירה עוד קודם למכתב ובסוף חודש אוגוסט 2000 כבר החלו בביצוע העבודות לתוספת הבניה, לאחר שניתן להם היתר בניה לביצוע עבודות אלה . ביום 19.9.00 הסתיימו עבודות בניית השלד.

התובע השיב בחקירתו הנגדית כי ראה שנעשו עבודות בניה, אך האמין שזה נעשה כחוק ורק לאחר מספר שנים, כאשר היתה גישה לגג, ראה מה נעשה שם והתלונן על כך. עוד אישר התובע כי לאחר שכבר ראה מה שנעשה על הגג ניסה להגיע עם הנתבע לפשרה כספית, אך הדבר לא צלח.

התובע גם העיד כי בשת 2003 בדק את תיק הבניה הועדה וראה כי חתימתו על גבי טופס הסכמת השכנים זוייפה, אולם הוא התלונן על כך במשטרה רק בשנת 2005.

בנסיבות אלה - כאשר בידי הנתבעים היתר בניה כדין לעבודות הבניה שבוצעו וכאשר התובעים השתהו שיהוי ניכר, בן כ- 4 שנים ממועד ביצוע הבניה עד הגשת תביעתם - אין מקום למתן צו הריסה ודין התביעה להידחות, כאמור.

ודוק: ההלכה היא כי:

            "לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הסמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע (ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי, פ"ד יח(1) 47, עמ' 53; ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פ"ד מה(3), 749, 755-6)".

            מעבר הזמן, וחוסר ההתנגדות לבניה במשך שנים מעידה כי התובעים זנחו את זכות התביעה שעמדה להם להפסקת הבניה ו/או להריסתה כאשר הנתבעים המשיכו בביצוע הבניה על פי ההיתר שברשותם.

6.         למעלה מהענין אציין כי התובעים אכן הוכיחו טענתם כי חתימתם על גבי טופס ההסכמה למתן היתר שהגישו הנתבעים - זוייפה.

להוכחת טענתם הגישו התובעים חוות דעת של הגרפולוגית, גב' דניאלה גבעון, שקבעה  כי החתימה לצד שמם של התובעים, על גבי טופס ההסכמה, אינה חתימתם. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם, ובעדותם טענו כי בנם בן ה- 10 הוא זה שהחתים את דיירי הבית על טופס ההסכמה ולפיכך, אינם יכולים לדעת בודאות האם התובעים חתמו על הטופס, אם לאו.

הנתבע אמנם העיד, כי קודם להחתמת דיירי הבית, הוא פנה לכל אחד מהם באופן אישי והודיע על כוונת הנתבעים לבצע תוספת בניה על גג הבית וכי כל הדיירים נתנו לכך הסכמתם, אך בכך אין כדי לשנות העובדה כי הוכח כי החתימה הנחזית להיות חתימת התובעים על גבי טופס הבקשה להיתר בניה - אינה חתימתם והמדובר בזיוף.

7.         שונה הדין באשר לחתימת יתר דיירי הבית - התובעים טענו כי לא רק שחתימתם זוייפה, אלא שזוייפו גם חתימות יתר הדיירים וכי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי יתר החתימות אינן מזוייפות.

לא מצאתי בסיס לטענת התובעים להעברת הנטל ובמידה והתובעים ביקשו להוכיח טענתם, היה עליהם לזמן את הדיירים האחרים לעדות ולא להסתפק בישיבה בחיבוק ידיים ובטענה סתמית, כי העול על הנתבעים.

8.         התובעים אמנם טענו כי לאור הזיוף - היתר הבניה בטל ואולם כלל לא התמודדו בסוגיה שהעלו הנתבעים - ולפיה כלל לא נדרש היתר בניה לעבודות שביצעו. התובעים גם לא הביאו ראיות, פרט לטענה סתמית, כי עבודות הבניה שבוצעו על ידי הנתבעים הינן בניגוד להיתר.