פסק-דין בתיק א 49196/04

1.                   התובע יליד 21.1.64, נהג אוטובוס שכיר וקבוע באגד מאז 1993, עותר לחייב את הנתבעות, מבטחות השימוש באוטובוס בו נהג, לפצותו בגין נזקי גוף נטענים בת.ד. מיום 17.7.97. לטענתו, בכתב תביעתו, האוטובוס בו נהג הדרדר אל שולי הדרך, נתקע שם ותוך כדי ההדרדרות הוא נפגע בגופו. התובענה הוגשה ב-7/04.

לעת התאונה התובע בן 33 שנים וכיום בן 43.

התובע נשוי ואב לשתי בנות תאומות כבנות 10 היום.

המחלוקת הינה בראשי הנזק ושיעוריהם.

אין מחלוקת כי הארוע הינו ת.ע. הוכר ככזה ע"י המל"ל וסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד חל.

אין מחלוקת בקיומו של הארוע, בכיסוי הביטוחי ובחלות חוק הפלת"ד.

2.                   על פי המסמכים הרפואיים נחבל התובע בארוע בגופו ובעיקר בפניו, מרפק ימין, כתף שמאל ורף יד שמאל. נבדק וטופל במיון בי"ח סורוקה, ידו השמאלית גובסה והוא שוחרר עם המלצות לחופשת מחלה, המשך מעקב ואנלגטיקה. בהמשך התלונן על כאבי גב ו"הקרנה" לרגל ימין, כאבי ראש וסחרחורות.  ב-10/98 הוחמר כאב הגב  ונמצא כי הוא סובל מפריצת דיסק ב-L4-5.

המל"ל קבע כי לתובע נותרה, בקשר עם התאונה, נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פריצת הדיסק וזאת לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות בתוקף מ 1.7.99 (השתלשלות ר' בהחלטת בימ"ש בבש"א 185058/05 הדוחה בקשה לראיות לסתור). קביעה זו הינה קביעה על פי דין ומחייבת בעניננו.

תקנה 37 (7) א' - "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני" "בצורה קלה" " 10%".

3.                   עיקרי ראיות הצדדים היו:

מטעם התובע העידו הוא, אשתו, רכז מסניף ב"ש של אגד והוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעות הוגשו מסמכים.

4.                   עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע טוען כי יש לקבל את גרסתו וטענותיו לפגיעותיו השלכותיהם ונזקיו. לפי עיקרי דבריו עובר לתאונה היה "עובד נמרץ" ותוגמל בהתאם ובעקבות פגיעותיו שעיקרה בגבו הוא מושבת רבות, עובד פחות, מתקשה ביותר והפסדיו הכספיים מרובים. לטענתו מצבו הרפואי "לאחר התייצבות" נחלק ל-3 מצבים תקופות. בראשון שבהם הוא מושבת לחלוטין והוא לוקח ימי מחלה וחופשה, בשני שבהם הוא עובד כמה שהוא יכול ובשלישי שבהם - הוא "דופק" שעות ועובד מעל ומעבר.

התובע עותר לפיצוי בראשי נזק הפסדי שכר לעבר ולעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות ואחרות לעבד ולעתיד, מעבר דירה, נסיעות עבר ועתיד ונזק לא ממוני. אין מחלוקת כי נדרש ניכוי תגמולי מל"ל כדין.

הנתבעות טוענות בעיקרי טענותיהן בסיכומים כי התובע אינו אמין ומאדיר את פגיעותיו ונזקיו, אין ולא נגרמו לו הפסדי שכר בעבר, פגיעתו ותוצאותיה לא מנעו שובו של התובע לעבודה מלאה כבעבר, נכותו רפואית גרידא, בשנים האחרונות שכרו השביח, העדרויותיו, ככל שהיו, אינן בקשר ועקב התאונה. לטענתן, יש לדחות עתירתו לפיצוי בגין פגיעה בכושר השתכרות ולחלופין להעמידה על סכום נמוך. עוד הן טוענות כי התובע "לא הביא ולו בדל ראיה לקיומן של הוצאות הטעונות פיצוי" וראש הנזק הוא בבחינת הרחבת חזית ובעיקר כך לעתירתו להוצאות בגין מעבר דירה. אין הוכחה כדבעי לנזק מיוחד ולא הוכח צורך לראשי הנזק לעתיד.

פירוט נוסף לטענות הצדדים יבוא בראשי הנזק.

5.                   דיון הכרעה, עיקרי נימוקים - כללי וראשי נזק.

א.   יריעת המחלוקת נבחנת בעיקרה על פי האמור בכתבי טענות. בכתב התביעה שהוגש ב 11.7.04, כשבע שנים לאחר ארוע התאונה ויש להניח כי לתקופה זו גובשו הנזקים המיוחדים, עותר התובע בסעיף "פיצויים בגין נזקים מיוחדים" (סעיף 12 לתביעה) להפסד הכנסות מיום התאונה ועד הגשת התובענה בסכום של 210 אלף ש"ח, להוצאות רפואיות ונסיעות לקבלתם בסכום של 7,000 ש"ח ו"עבור עזרה הטבות ושרותים שקיבל ממיטיבים שונים" בסכום של 16,000 ש"ח.