פסק-דין בתיק א 49151/04

בפניי תביעה שהוגשה מתחילה בהליך של ביצוע שטר בהוצאה לפועל ועניינה בתביעה לפרעון שיק בסך של 27,300 ש"ח, אשר נמשך מחשבונו של הנתבע  בבנק "אוצר החייל", סניף תל השומר.

בהתנגדותו, שהפכה עם קבלתה לכתב הגנתו, טען הנתבע כי התובע אינו אוחז כשורה בשטר שכן אין הוא נפרע ו/או נסב כנדרש ע"פ פקודת השטרות, וכן שניסיונו הכושל של התובע לחתום על גב השיק ולתקן את הפגם בדיעבד לא יכול להכשיר את הפגם.

עוד הוסיף הנתבע כי חברו מר חיים מייזליש (להלן: "מייזליש") החזיק בידו מספר שיקים של הנתבע בחתימתו של הנתבע.

מייזליש נזקק לכספים ולכן פנה למר שלמה סרור (להלן: "סרור") ולאחר שהעניק לו שיק החתום על ידי הנתבע על סך 27,300 ש"ח לתאריך 28/05/02 קיבל הלוואה בסך של 27,000 ש"ח. סרור דרש שיק אחר על אותו סכום לתאריך 27/05/02 ומייזליש נתן לו שיק נוסף של הנתבע ובחתימתו, השיק כובד בבנק לאחר שהופקד על ידי סרור ומשכך דרש מייזליש מסרור כי ישיב לו את השיק הראשון אך סרור טען כי השיק לא בידיו אך יחזיר לו אותו.

הנתבע טוען כי סרור הפקיד את השיק הראשון לחשבונו של מר אורי בן דור (להלן בן דור)ללא הצדקה ובחוסר תום לב שעה שקיבל שיק חלופי ומשלא כובד השיק הראשון נפתח כנגדו תיק ההוצל"פ.

הנתבע טוען כי אינו מכיר את התובע ואינו יודע כיצד הגיע לידיו השיק. וכן שגם מייזליש לא קיבל כל תמורה בגין השיק נשוא התביעה.

מנגד טוען התובע כי השיק היה למוכ"ז וחתימת בן דור היתה הסב על החלק ולכן לא היה צורך בחתימת התובע, וכן טוען כי האוחז שהוא המוכ"ז אינו חייב להוכיח  כי מתקיימים התנאים המעניקים לו זכות על פי השטר, כפי שטוען ב"כ הנתבע.

התובע טען כי אין מחלוקת שבן דור החזיק כשורה ובעד ערך ומשהחזיר אותו והסב אותו לתובע למעשה קיבל התובע את הזכויות בשטר והפך לאוחז כשורה.

משניתנה לנתבע הרשות להתגונן בהסכמה, הועבר הדיון להליך של "סדר דין מהיר", ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון

אינני מוציא מכלל אפשרות -  וכך אכן הרגשתי -  שהצדדים בחרו שלא להביא בפני בית המשפט את כל העובדות בקשר ליחסים שבין כל הצדדים.  כידוע, אין לו לשופט אלא מה שמובא בפניו, וחובה עליו לפסוק על יסוד מה שמובא בפניו. אין לי אלא מה שבפני, ועל כן ההכרעה תיפול על סמך ייחוס האמון והמהימנות לעדויות שבפני בסיוע מה שניתן לדלות מן השיק וההקשים ההגיוניים המתבקשים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי על יסוד חומר הראיות שהובא בפני, יש להעדיף את גירסתו של התובע על פני גירסתו של הנתבע ולקבל את התביעה במלואה. כמה טעמים למסקנה זו, אותם אפרט להלן:

סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (להלן "הפקודה") קובע כי: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". בענייננו, השיק מצוי בחזקת התובע. לפיכך, חזקה לכאורה שהינו אוחז כשורה בשטר.

סעיף 29 (א) לפקודת השטרות קובע כי: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לפיכך, קיימת חזקה לכאורה אשר מניחה שתי הנחות :

האחת; כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר.

השניה; כי תמורה זו אכן ניתנה בפועל, ומקבל השטר, היינו התובע, קיים את חלקו בהסכם ונתן את הסכום הנטען.(ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 332).