פסק-דין בתיק א 48954/05

בפני תביעה לתשלום סך של 82,666 ש"ח.

עיריית הרצליה  (להלן:"התובעת") טוענת, כי חברת דיפ שווק צ.(1999) בע"מ (להלן:"הנתבעת")

היתה בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה "המחזיקה" בנכסים אשר נמצאים בתחומה של התובעת, ויתרת חובה של הנתבעת בגין אי תשלום מים, ארנונה ואגרת שמירה הינם בסך התביעה.

מנגד טוענת הנתבעת, כי החל מתאריך 1.1.05 מצויה החנות הממוקמת ברחוב ההגנה 53 בהרצליה בחזקתה של "מחזיקה" אחרת, חברת איציק מיכאלי השקעות בע"מ, והיא שאחראית לתשלום הארנונה.

כמו כן, דאגה הנתבעת לשלם את יתרת החוב בסך 35,383 ש"ח. בכך הסתיימו כל חובותיה של הנתבעת לתובעת.

ההמחאה עודכנה על ידי התובעת במחשביה ביום, 2.10.05 בהקשר זה ראוי להדגיש כי התביעה הוגשה ביום 19.9.05.

דיון:

ביום 16.5.06 התקיים דיון בנושא בקשת הרשות להתגונן שהגישה המבקשת כנגד כתב התביעה.  במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הבנה, כי שילמה הנתבעת, טרם הדיון בבקשה, את יתרת החובה לה התובעת היתה זכאית.

משכך, הפלוגתא הדיונית העומדת לדיון בתיק זה נעוצה בשאלה - האם על הנתבעת לשלם את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ? אם לאו.

המדובר בפלוגתא שניתן להכריע בה כבר בשלב זה ואין כל מקום או הגיון ליתן רשות להתגונן ולנהל הליך משפטי אך לעניין הוצאות ושכ"ט, נושא אשר ממילא נתון לשיקול דעת בית המשפט, ולכן החלטתי ליתן פסק דין זה ולהכריע בפלוגתא כבר בשלב זה תוך סיום הסכסוך שבין הצדדים.

תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות  כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע עיין ודייק בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.

בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין,ודרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830). וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו.

ב"כ התובעת, טוענת כי זכאית היא לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת, מאחר והתביעה הוגשה בתאריך 19.9.05 והתשלום בפועל במשרדי העירייה התבצע לאחר הגשת התביעה, ביום 2.10.05.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי גם אם התביעה הוגשה בתאריך 19.9.05, הנתבעת לא ידעה על קיומה,  שהיא נמסרה בחודש ינואר 2006. מאחר והחוב שולם טרם קבלת התביעה לידי הנתבעת אין התובעת זכאית לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

במקרה הנדון, דעתי כדעת התביעה ומהסיבות שיפורטו להלן : 

בתאריך 19.9.05 הוגשה התביעה. התובעת בתביעתה דורשת בתשלום מיסי ארנונה ובניהם לשנת המס 2004.  בפקודת העיריות (סעיף 300) נקבע: "תשלום במועדו - כל החייב בתשלום ארנונה ישלם אותה במועדה."

התשלום בעבור מיסי הארנונה התבצע במשרדי התובעת, וזאת על פי נספח א לבקשת הרשות להגן, ביום 2.10.05. קרי מספר ימים  לאחר מועד הגשת התביעה.