פסק-דין בתיק א 48894/05

1.       התובעת ילידת 1971, נפגעה בתאונות דרכים ביום 19.4.99 (להלן: "התאונה הראשונה") וביום, 6.8.02 (להלן: "התאונה השניה").

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       התאונה הראשונה

          א.      הפגיעה

                  1)       בתאונה הראשונה התובעת נפגעה בראשה, עמוד שדרה לכל אורכו וצווארה. התובעת לא אושפזה והיתה באי כושר מיום 14.6.99  עד 22.6.99 (כשהרופא סבר בטעות שנפגעה בתאונה ביום 19.5.99).

                  2)       התובעת התלוננה, באופן לא רצוף, על כאבי ראש וביום 20.2.05, כ- 5 וחצי שנים לאחר התאונה עברה אבחון קוגנטיבי בטענה לירידה בתפקודי זכרון ובהתמצאות מרחבית. עפ"י הדו"ח "קיבלה ציונים מעל הנורמה לבני גילה ואף השתמשה באיסטרטגיות טובות לעיבוד המידע... מאחר והתוצאות נמדדות ביחס לממוצע באוכלוסיה, הן אינן סותרות את התלונות של גב' מאיר...", כלומר הדוח מתבסס על תלונות בלבד, שנים רבות לאחר התאונה כשלא נקבע קשר סיבתי לפגיעה בתאונה הנדונה.

                  3)       התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המלל וביום 17.12.06 נקבעה לתובעת נכות בשיעור 5% בגין סימנים המגבילים באופן קל את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה, אך בד בבד נקבע: "אין מקום להפעיל תקנה 15, חזרה לעבודתה".

          ב.      נזקים

                  1)       הפסדי השתכרות

                           א)       עובר לתאונה ולאחריה עבדה התובעת כמפתחת לומדות במוסדות שונים. לטענתה, נעדרה ממקום עבודתה 8 ימים וכן ימים חלקיים לצורך טיפולים רפואיים.

                           ב)       כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...

על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (הדגשה שלי - מ.ש.).

(ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח' , פ"ד מ"ה (2) 10-11).

                           ג)        התובעת לא המציאה תלושי שכר ו/או אישור מעביד על העדרות בפועל וממילא גם לא על גובה ההפסדים הנטענים.

                                     2 תלושי שכר מ- ינו', פבר' 2006 אינם רלבנטיים להפסדים נטענים בשנת 99.

                           ד)       "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע עליו, ועל המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"  (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית עמ' 191).