פסק-דין בתיק א 48890/04

רקע

מר יעקב לוי-דותן (להלן: "תובע 2") וגב' איילת יהודה (להלן: "התובעים") תובעים את מר יוסף צורי (להלן: "נתבע 1") ומר אלי חכימיאן (להלן: "נתבע 2") (להלן: " הנתבעים") עבור מוצרים שסופקו ולא שילמו עבורם.

התובעים הינם גרפיקאים במקצועם ומנהלים יחדיו סטודיו לעבודות גרפיקה.

תובע 2 והנתבעים הכירו במהלך הזמן כאשר התובע 2 ונתבע 2 (חכימיאן) שמעו מספר הרצאות אותם העביר נתבע 1(צורי).

לנתבע 1  היה רצון להקים "מכללה" ללימודי תורת המכירות ושיווק בשם "מכללת תמורה". עם זאת, לא היה ביכולתו הכלכלית להרים פרוייקט מסוג זה לבדו. על סמך הכרותו עם נתבע 2 נקבע ביניהם "זכרון דברים" (להלן: "זכרון דברים") לפיו תוקם המכללה באמצעות כספו של נתבע 2 כאשר נתבע 1 יהא אחראי מקצועי על המכללה ונתבע 2 יהיה האחראי הניהולי של המכללה לרבות ניהול כספים ויצירת קשרים עם אחרים.

לא עברו ימים רבים והרעיון של המכללה עלה על שרטון. מהנסיבות שהוצגו בפני בית המשפט, המכללה לא הצליחה לשכנע לקוחות פוטנציאלים להרשם. עקב כך, הרעיון נגנז לא לפני שהמכללה, אשר טרם נולדה, הספיקה  להזמין את המוצרים שסופקו על ידי התובעים. 

התובעים סיפקו לנתבעים פרוספקטים, כרטיסי ביקור, מעטפות, כרזות, טפסי רישום ונייר מכתבים (להלן: "המוצרים"). מוצרים אלו נותרו לא משולמים ומשכך נאלצו התובעים להגיש תביעה זו על סך המחיר שלא שולם, היינו 25,788 ש"ח. 

עם היוודע הנתבע 1 את התביעה דאג לשלוח, באישור בית המשפט, הודעת צד ג' לנתבע 2 ולחברתו א.ל.ד מערכות אחזקה מתקדמות בע"מ (להלן: "צד ג'"), זאת בכדי שבית המשפט יוכל לברר במידת האפשר את האחראי האמיתי לחוב הנדרש על ידי התובעים בתובענה זו.

תביעה זו הוגשה בהליך "סדר דין מהיר" ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

דיון

לאחר שעברתי על כתבי הטענות של כל הצדדים, שמעתי את עדויותיהם ועברתי על כל החומר המצוי בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה כנגד צד ג' וכנגדו בלבד.

כל הצדדים מסכימים לכך כי המוצרים סופקו ללא כל השגה אם לטיבם ואם לתוכנם. נהפוך הוא, בית המשפט ראה כי הנתבעים היו מסופקים והתלהבו מצורת המוצרים ותוכנם. עם זאת, קיים ויכוח בין הנתבעים וצד ג' לגבי האחראי האמיתי לתשלום החוב. רוצה לומר, כי דין התביעה להתקבל במלואה. הפלוגתא האמיתית אשר מונחת בפני מותב זה הינו על מי יחול החוב.

מחד גיסא, הנתבע 1 היה זה שפעל מול התובעים לגבי דרך עיצוב המוצרים וכו'. מאידך גיסא, על כל הוצאה כספית של הפרוייקט היה נדרשת אישורו של צד ג' באמצעות נתבע 2.

נתבע 1 היה היוזם להקמתה של המכללה. בנוסף, הנתבע הינו הבעלים של חברה בשם "יוסף צורי שיווק בע"מ". ראשית דבר, הרצון להקים את המכללה והדרך לבצע פרוייקט זה היה דרך החברה הנ"ל ולא דרכו באופן אישי.

שנית, הנתבע מעולם לא חתם או אישר כל הזמנה לגופו של עניין בשמו ואף לא הסכים להיות ערב בכל צורה שהיא לחברה שבבעלותו או דרך החברה שעומדת להיווסד על ידו יחד עם נתבע 2.

שלישית, הנתבע 1 הראה לבית המשפט "זכרון דברים" אשר מראה כי הרעיון להקמת המכללה מונח על החברה מטעמו ובנוסף הראה כי כל פעולה כלכלית היתה תחת אחריותו של שותפו דאז, נתבע 2.

נתבע 2 הינו הבעלים של צד ג'. באמצעות צד ג' הסכים לממן את הקמת המכללה תוך הסתמכות על יכולתיו של נתבע 1 לבסס אותה כעסק רווחי בתור האחראי המקצועי שלה.

לבית המשפט נגלתה תמונה לפיה נתבע 2 החליט לעצור את התכנית באופן חד צדדי. הנתבע 1 הגיע למשרדי העסק וגילה להפתעתו כי המשרדים ריקים מאדם ומציוד. מבירור שערך גילה כי נתבע 2 החליט להפסיק את המיזם ומכיוון ששילם על כל מה שהיה בתוך המשרדים לקח את הציוד לעצמו.

חוק החברות התשנ"ט-1999 מלמדנו מיהו היזם ומהי אחריותו כפי שקבוע :

סעיף 1 -

" "יזם" — מי שעושה פעולה, בשמה או במקומה של חברה שטרם התאגדה"