פסק-דין בתיק א 48806/03

על מתן פסק הדין הודעתי ליום 04.04.05. דא עקא שאחרון סיכומי הצדדים הונחו בתיק רק ביום 03.07.05 ולפי החלטת כב' סגן הנשיא שופטת שבח התיק הובא בפני ביום 01.11.05.

התובעים רכשו מאת הנתבעת, חברה העוסקת ביזמות וקבלנות בענף הבנייה, דירת מגורים המצוייה במעלה אדומים, במסגרת הסכם מכר אשר נחתם בין הצדדים ביום 13.07.98.

בהסכם לרכישת הדירה נרשם כי הדירה הנרכשת היא בת 4 חדרים; בקומת קרקע בבניין 268.

התובעים קיבלו לחזקתם דירה בת 4 חדרים התואמת את המפרט המצורף להסכם. (נספח ו' לכתב התביעה.)

בכתב תביעתם טוענים התובעים כי חל איחור במסירת הדירה, לא נמסרה לתובעים הודעה מוקדמת על מועד מסירת הדירה, לא הוסדרו לתובעים מגורים חילופיים, והנתבעת מסרבת לשלם בגין אלה פיצוי מוסכם.

התביעה ע"ס 26,229 ש"ח.

אין חולק כי בגין שלושה חודשי עיכוב במסירת הדירה שילמה הנתבעת לתובעים 6243 ש"ח (נספח ג' לכתב ההגנה). (לחודשים אפריל מאי יוני 2000).

לטענת הנתבעת העיכובים במסירת הדירה לתובעים נבעו בעיקרם מפלישתם של פועלים זרים לדירה והשחתתה על ידם. לאחר שהתובעת לא פעלה ביעילות לשמירה על האתר ונאלצה להתמודד עם הליכי פנוי ארוכים, ובנייתה של הדירה שנהרסה כליל על ידי הפולשים. משכך, פעלה הנתבעת לפינויים, וביצעה בנייה מחודשת לדירה שכאמור הושחתה כליל על ידי אותם פולשים, ואשר חובתה של הנתבעת הייתה לעשות לשיקומה מחדש של הדירה, כפי שאכן עשתה. עיכובים אלה גרמו לכך שהדירה נמסרה לתובעים, במקום ביום 31.01.00 ביום 03.01.01. לפיכך תביעתם היא על סך של 32472 ש"ח לאחר קיזוז הסכום ששולם להם.

בסעיף 7.1 לחוזה המכר נקבע כי על הנתבעת להשלים בניית הדירה ולמסור החזקה בה עד לא יאוחר מיום 31.01.2000. עוד נקבע בסעיף 9.5 כי איחור במסירת החזקה בדירה שלא יעלה על 90 יום לא ייחשב כהפרת התחייבות מצד החברה - הנתבעת ולא יהווה עילה לדרישה כלשהי.

ארבעה ימים לפני מועד המסירה  הקבוע בחוזה, ביום 27.01.00 הודיעה הנתבעת כי מועד המסירה המשוער הוא בסוף אפריל 2000. (נספח ז' לכתב התביעה), נוכח החלפת קבלן הביצוע.

על פי סעיף 9.1 לחוזה המכר- החלפת קבלן ביצוע בשטח, איננה סיבה מוצדקת על פי חוזה המכר לעיכוב במסירתה של הדירה. טענת הנתבעת כי התקיימו נסיבות שונות אשר לא היו לנתבעת שליטה עליהן ואשר גרמו לדחיית מועד המסירה על פי סעיפים 9.1-9.3 להסכם המכר, מעבר לאיחור האמור בסעיף 9.5.2, לאחר שלא פורטה על ידם, איננה מקובלת עלי.

מכאן שאני מקבלת את טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה ומסף ינואר 2000 למשך 90 ימים שכן הוראת סעיף 9.5 להסכם המכר לא חלה ואין הנתבעת פטורה מהפרת התחייבות זו.

מאי 2000-ינואר 2001

בתאריך 7.5.00 הודתה הנתבעת כי השלמת הדירה מתעכבת עקב הצורך בפינוי פועלים זרים שפלשו אליה. התובעים המטופלים בארבעה ילדים קטינים התגוררו באותה עת בדירה שכורה אשר היה עליהם לפנותה בראשית יולי 2000.

נוכח מצב דברים אלה, הודיעה הנתבעת ביום 28.05.00 כי התובעים יוכלו לשהות באופן זמני בדירה חלופית באתר, דירה מס' 7 בבנין 268. אלא שהדירה החילופית המוצעת לא התאימה למשפחת התובעים בהיותה בקומה שלישית ללא מעלית, בהיות המשפחה מטופלת בילדים קטנים ומחלתה הכרונית של התובעת.

(מכתב התובעים מיום 31.05.00 נספח ו' לכתב ההגנה).

הנתבעת הציעה לתובעים ביום 05.06.00 דירה חילופית אחרת- דירה מס' 2 באותו פרוייקט, דירת דופלקס בקומת הכניסה ובת 5 חדרים.

התובעים הודיעו כי הם מקבלים את הצעת הנתבעת וברצונם להשתכן בדירה החלופית. לפיכך החלו הצדדים בעריכת הסכם לפיו יהיו התובעים ברי רשות בדירה החלופית וישתכנו בה עד למסירת החזקה בדירתם (נספח ז' לכתב ההגנה). כאשר הנתבעת מציבה לתובעים רק תנאי לפיו מסירת רשות למגורים חלופיים בדירת הדופלקס היא כנגד ויתור על כל טענה בגין איחור במסירה ואחריות נזקים בגין בלאי סביר (סעיף 13 נספח ח' לכתב ההגנה) ואילו משביקשו התובעים כי הדירה החלופית תמסר לבעלותם חלף הדירה אותה רכשו כפיצוי לנזקיהם - דחתה הנתבעת את דרישתם הואיל ומחיר הדירה החלופית גבוה בסך 335,000 ש"ח ממחיר הדירה שרכשו התובעים. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בנושא הסדר לדיור חלופי בדירה זו. בתאריך 25.06.00 הודיעה החברה הקבלנית כי היא חוזרת בה מהצעתה להסדר המגורים החילופי.

לתובעים נותרו 8 ימים לפינוי המושכר בו התגוררו,  בעוד התובעת בחודש התשיעי להריונה, ולפיכך נאלצו לחפש מגורים חלופיים ונאלצו לפנות למשרד תיווך שבאמצעותו אותרה עבורם דירה בת 4 חדרים להשכרה מיום01.07.00 ועד 31.06.01 תמורת 515$ בחודש שישולמו בכל פעם ל-3 חודשים מראש.