פסק-דין בתיק א 48756/05

רקע ועובדות

נשוא תביעה זו הינו רכב מסוג טרקטורון מדגם פוג'י פולריס, מ.ר. 35-194-38 שנת ייצור 200(להלן: " הרכב"). בהתאם לרישיון הרכב, הבעלים הראשון הוא מר זיו פיין. הרכב  נרכש על ידי הנתבעים, ממרכז מכרזים (נירם 1996 בע"מ) ביום 4.4.04.

התובע רכש את הרכב מהנתבעים בהתאם לזיכרון דברים, שאינו נושא תאריך, נספח א' לכתב התביעה. בהתאם להצהרת התובע הרכישה הייתה בחודש יוני 2005 ושילם לנתבעים תמורת רכישת הרכב סך 24,100 ש"ח.

הבעלות ברכב לא נרשמה על שם מי מהנתבעים ואף לא על אלה שרכשו אותו לפניהם והועברה ישירות מהבעלים הראשון, זיו פין לתובע, כלפון דורון.

טענות התובע

1.         זיכרון הדברים בין הצדדים נחתם לאחר שהנתבעים הציגו לו רישיון רכב  תקף ולפיו הרכב הינו מיד ראשונה והבעלים הרשום הוא זיו פיין.  הנתבעים הודיעו לו שזיו פיין הינו קרוב משפחתם, אשר עקב היותו עסוק הם עוזרים לו במכירת הרכב. הנתבעים הציגו לו מצג שהרכב תקין, אמין, ללא בעיות מכניות שטופל ונשמר בהתאם להנחיות היצרן ולמראית עין הרכב אכן נחזה כך. בעת חתימת החוזה מסר התובע לנתבעים סך 12,500 ש"ח וביום  23.6.05 הנתבעים פעלו בעצמם להעברת הבעלות על שמו וקיבלו את יתרת סכום הרכישה.

2.         לטענת התובע, לאחר  קבלת החזקה  ברכב, התגלו בו תקלות שאינן  תוצאה של הזנחת הרכב על ידו ו/או אי טיפול בו מדובר בתקלות שנוצרו כתוצאה מהתקנת חלקים וחלפים לא מתאימים והרכב הורכב טלאים טלאים. משכך נאלץ לתקן את הרכב, עקב תקלות אלה, בעלות 5,700 ש"ח. למרות זאת, אינו יכול לעשות כל שימוש ברכב, שכן נתגלו בו תקלות נוספות הדורשות השקעת כספים גבוהה כדי להשמישו. לגרסתו, זויף שעון שעות העבודה של הרכב ולכן יש חשש כי נפל לתרמית מצד הנתבעים.

3.         הבעלים הרשום של הרכב  מר זיו פיין , הודיע לו שהוא מכר את הרכב ביום 21.11.02 למר אפרים פיטרו ואינו מכיר כלל את הנתבעים. מר פיין לא נתן לנתבעים כל יפויי כוח להעברת הבעלות אליהם ולא חתם על טופס העברת הבעלות לתובע.

לעניין זה הוגשה תלונה נגד הנתבעים במשטרה ופניית התובע אל נתבעים לביטול החוזה והשבת כספיו, לא נענתה.

4.         לטענת התובע, הנתבעים ניהלו משא ומתן למכירת הרכב בחוסר תום לב, במצג שווא ובהטעיה ואלמלא הטעייה זו, הוא לא היה רוכש את הרכב. לגרסתו הנתבעים  רימו אותו, הציגו בפניו מצג כוזב.

לאור זאת  הוא זכאי להשבת הכספים ששילם בצירוף סכומי התיקונים. בנוסף לכך, עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך -3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ובסה"כ על הנתבעים לשלם לו סך  32,482 ש"ח

טענות הנתבעים

1.         זיכרון הדברים נחתם ע"י התובע אשר התלהב מהרכב וממצבו ועמד על כך שבזיכרון הדברים יהיה סעיף לפיו, הצד המפר את זיכרון הדברים ישלם לצד האחר 5,000 ש"ח קנס.  בזיכרון הדברים קיים סעיף, בו מצהיר התובע שרכש את הרכב לאחר שנמצא לשביעות רצונו ובטרם החתימה על ההסכם התובע ובנו נסעו ברכב ואישרו את שביעות רצונם.

2.         לגרסתם, הרכב הוצג כפי שהוא אמין, תקין וראוי לשימוש. הרכב  נבדק טרם שנמכר לתובע ע"י הנדסאי רכב  שהוא קרוב משפחתם, מר משה בוסידן, שאישר  את תקינות הרכב.

3.         נתבע 1 ביקש להעביר את הבעלות ברכב בתחילה על שמו ולאחר מכן על שמו של התובע, אך התובע ביקש שלא לעשות כן, כדי לחסוך בעלים מרשימת בעלי הרכב וכך נעשה. התובע אף שילם את מלוא סכום התמורה לאחר העברת הבעלות.

4.         לאחר שהרכב הועבר לחזקת התובע, טלפן בנו של התובע, שהיה נהג חדש, אל נתבע 1 והודיע לו שהוא "תקוע בחולות נתניה בדיונות ואינו יודע כיצד לשלב את ההילוכים ואינו יודע מה לעשות...". מכאן מסיקים הנתבעים שנהיגתו הפרועה של בן התובע, הרסה את הרכב  שאינו מתאים לנהיגת שטח פרועה וללא מיומנות של הנהג.

הנתבעים מכחישים שהם התקינו ברכב חלקים/חלפים שאינם מתאימים.

5.         הנתבעים מאשרים שאינם מכירים את זיו פיין ו/או את פיטרו אפרים. הרכב נרכש מחברת "מכרזים" בעזרת משה בוסידון.

חברת "מכרזים" רוכשת רכבים ומוכרת אותם לציבור לרוכש הרכב, במקרה שלנו הנתבעים,  כל אפשרות לדעת כיצד הגיעה הרכב לידיה. ידוע לנתבעים שבידי חברת מכרזים יפויי כוח ומסמכים רלוונטיים לביצוע העברות בעלות והרישומים הנדרשים.

לגרסת הנתבעים, התובע שינה את שיקול דעתו, הרס את הרכב ובא בטענות כלפיהם.

דיון

מהראיות והעדויות שהובאו בפניי, כפי שיפורט להלן עולה כי דין התביעה להידחות.

א.  הבעלויות

1.          אין חולק כי הפרסום בעיתון למכירת הרכב, שבעקבותיו פנה התובע אל הנתבעים ונחתם זיכרון הדברים, הציג את הרכב כיד ראשונה.( עדות נתבע 2, עמוד 17 שורות 13-9 לפרוטוקול ועדות נתבע 1 עמוד 15  שורה 19 לפרוטוקול).

לגרסת נתבע 2 , משהסתבר שהייתה טעות בפרסום וכדי למנוע הוצאות פרסום נוסף, הוא ביקש מבנו להודיע לכל המתעניין ברכב שמדובר בבעלות "יד שנייה " ברכב ולא כפי שהופיע בפרסום (עמוד 17 שורות 13-12 לפרוטוקול).