פסק-דין בתיק א 48707/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לתשלום סך 9,495 ש"ח (נכון ליום 18.9.05) בגין שירותי מוסך שנתנה התובעת למשאיות של הנתבעים.

2.       התובעת טוענת כי נחתם חוזה מסגרת להתקשרות עם הנתבעת 1, בערבותו האישית של הנתבע 3, מנהל ובעלים בחברה. משהנתבעים או מי מהם לא התריעו בפניה על העברת עסקיה של הנתבעת 1 למסגרת המשפטית של הנתבעת 2, דבר שהיה גורר החתמת הנתבעים 2 ו-3 על חוזה התקשרו חדש ועל ערבות אישית חדשה - הם מנועים מלהסתמך על שינוי היישות המשפטית לצורך השתמטות מחבותה של החברה החדשה, הנתבעת 2, ו/או מן הערבות האישית של הנתבע 3, שלפי לשונה מתייחסת לנתבעת 1 בלבד.

3.       התובעת העלתה טענות נוספות בדבר הצידוק להרמת מסך והטלת אחריות אישית; אולם אומר כבר עתה כי, כדברי ב"כ הנתבעים בסיכומיו, טענות נוספות אלה לא גובו באישוש ראייתי כלשהו. לפיכך הדיון יתמקד בטענה שלעיל.

4.       הנתבעים טוענים, בהתמקד בטענה האמורה, כי הנתבע 3 התריע מספר פעמים לפני נציג התובעת על השינוי בישות המשפטית, וכי התובעת הייתה יכולה ואמורה להבחין בו גם בעצמה, לפי השינוי בשם הלקוח בשיקים וברישיונות הרכב של המשאיות. משהתובעת לא ביקשה מן הנתבעים לחתום על הסכם מסגרת חדש, ועל ערבות אישית חדשה - ויתרה בכך על ערבותו האישית של הנתבע 3.

דיון והכרעה

5.       מנהל אינו אמור "לרוץ" אחרי ספק כדי להפציר בו לחדש ערבות אישית שפגה בנסיבות כאלה או אחרות. אולם, מנהל חייב לפעול בתום לב, ואם הפר  חובתו זו - הוא חשוף לסיכון של חבות אישית בשל כך.

6.       משעסקיה של הנתבעת 1 מול התובעת רוקנו לתוך המסגרת הפורמאלית החדשה של הנתבעת 2, בנסיבות שלא היו אמורות להיות רלבנטיות ליחסים ההדדיים בין התובעת לנתבעים, קמה לנתבע 3, כמנהל וגם כסתם שלוח, חובה להודיע באופן נאות על השינוי במיהות הלקוח והשולח, כדי שהתובעת תוכל לכלכל מעשיה בהתאם.

7.       הפרתה של חובה כאמור מצדיקה כי התובעת תראה בשלוח, הנתבע 3, את בעל דברה; ותיפרע ממנו אישית בגין חובה של החברה. אין זה ראוי, מטעמי מניעות ותום לב, כי הנתבע 3 יוכל להשתמט מחבותו האישית, לאחר שערבותו לנתבעת 1 הפכה בלתי רלבנטית עקב מהלכיו שלו, רק משום שעקב מחדלו-הוא מקיום החובה האמורה - אם כך ייקבע - לא החליפה התובעת את ערבותו לנתבעת 1 בערבות חלופית לנתבעת 2.

8.       אציין כי הנתבע 3 תפקד גם כאורגאן וכשלוח של הנתבעת 2, אשר לדידו - ולפי המצג שיצר כלפי התובעת לגרסתו - היא זו שהתקשרה עם התובעת בעסקאות מושא החוב הנדון. בהתאם לכך, שולם מחיר העסקה בשיקים של הנתבעת 2. לפיכך, חבותה של הנתבעת 2 בגין החוב הנדון נעלה מספק, חרף סברתה של התובעת כי החבות היא של הנתבעת 1.

9.       לאור האמור, השאלה המכרעת בענייננו היא אם הנתבע 3 אכן הודיע לתובעת על השינוי במיהותו של הלקוח, מן הנתבעת 1 לנתבעת 2. מתשובה חיובית לשאלה זו, כגרסת הנתבעים, תיגזר המסקנה כי הנתבע 3 קיים את חובתו האמורה; ואם התובעת כשלה בניהול ענייניה וחדלה מלהחתים אותו על ערבות אישית חדשה ורלבנטית - תישא היא בתוצאות. מתשובה שלילית לשאלה האמורה תיגזר המסקנה כי הנתבע 3 הפר חובתו האמורה; ולפיכך יחוב אישית, ויהיה מנוע מלהסתמך על השינוי.

10.   העד הרלבנטי מטעם התובעת לסתור את גרסת הנתבעים, שלפיה הודעה מתאימה על השינוי במיהות הלקוח אכן נמסרה, היה מר אמציה עמרמי. מהצלבת העדויות עולה כי הוא היה הנציג הרלבנטי של התובעת, שטיפל בהנהלת החשבונות, וישב בקומת המוסך, ועמו היה לנתבע 3 שיג ושיח [סעיף 3 בתצהירו המשלים של הנתבע 3 מיום 15.8.06; פרוטוקול, עמ' 5, 7 ו-9]. מר עמרמי לא הובא לעדות, והתובעת לא הצביעה על צידוק לכך, או על ניסיון שנעשה להעידו.

11.   מחדל דיוני-ראייתי זה מקים חזקה כי לו הובא העד, היה מחזק את גרסת הנתבע 3. אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה. סבורני כי בענייננו היא אמנם נסתרה, כפי שיבואר להלן. לפיכך הגעתי למסקנה כי מחדל גרידא, ולא ניסיון הסתרה של עדות בלתי נוחה, הוא שעמד ביסוד היעדרה של העדות האמורה.

12.   הנתבע 3 סתר את עצמו שוב ושוב בהתייחסותו לשאלה אם הבחין בכך שהתובעת ממשיכה לערוך את החשבוניות על שם הנתבעת 1, אם זה הטריד אותו, ואם נקט אמצעים כדי לוודא שהתובעת תועמד על הטעות, בין על ידיו אישית ובין על ידי מי מהנהלת החשבונות של הנתבעים [ראו תשובותיו תחת אזהרה בדיון המקדמי מיום 3.4.06; הצהרתו בסעיפים 3 ו-8 בתצהירו המשלים מיום 15.8.06; ועדותו ביום 26.4.07, פרוטוקול עמ' 12-14].

13.    התנהלותה של התובעת מדברת בעד עצמה ומעידה כאלף עדים כי לא הייתה מודעת לשינוי. היא המשיכה לערוך את הקבלות על שם הנתבעת 1, על אף האמור בשיקים שבגינם הוצאו הקבלות פרוטוקול, עמ' 6]. הנתבעים לא הצביעו ולו על מסמך אחד שהוציאה התובעת, אשר שם הנתבעת 2 התנוסס עליו [פרוטוקול, עמ' 12].

14.   לתובעת היה אינטרס חיוני לתקן ולעדכן את מסמכי ההתקשרות, כדי שלא לחשוף עצמה לסיכון כדוגמת זה שהתממש בענייננו. לפיכך לא סביר לייחס לה התעלמות מהודעה על שינוי מיהותו המשפטית של הלקוח, לו ניתנה לה כזאת.

15.   לעומת זאת, לנתבע 3 היה אינטרס מובהק להצניע את השינוי, משום שהודות לכך דימה להשתחרר מערבותו האישית. משהנתבעים הצליחו לעשות שימוש בקבלות שהוצאו על שם הנתבעת 1 במסגרת ענייני המס של הנתבעת 2 [סעיף 8 בתצהירו המשלים של הנתבע 3] - לא היה להם עוד כל אינטרס לגרום לתיקון טעותה של התובעת.

16.   מלכתחילה היה מצופה מן הנתבעים, נוכח השלכות המס הצפויות, לוודא ללא דיחוי את תיקון הקבלות והוצאתן על שם הנתבעת 2, תוך הבהרת השינוי במיהות הלקוח לתובעת. לפיכך היה מצופה מהם להודיע זאת בכתב, גם לצורך הסתייעות בתיעוד כאמור מול רשויות המס, ולא לנוח ולא לשקוט עד להסדרת העניין. בנסיבות אלה, היעדר תיעוד להודעה הנטענת מחליש גם הוא את גרסת הנתבעים.

17.   הנתבע 3 ניסה לבנות קונסטרוקציה שלפיה הערבות האישית נדרשה בנסיבות קונקרטיות של סיכון עסקי מול הנתבעת 1, ולא נדרשה בהקשר של הנתבעת 2 בגלל חוסנה הכלכלי העדיף. אולם טענה זו לא נטענה בתצהירי הנתבעים, והועלתה אד-הוק בחקירה הנגדית. היא גם לא מתיישבת עם העובדה שהערבות האישית כלולה במסמך ההתקשרות הראשוני, כחלק סטנדרטי של פתיחת כרטיס לקוח, ולא הוספה בנסיבות מיוחדות כלשהן. נראה, אפוא, כי לו נפתח כרטיס לקוח חדש לנתבעת 2 - היה הנתבע 3 מוחתם על ערבות אישית חדשה, ללא קשר לחוסנה הכלכלי של החברה בזמן הנתון של פתיחת הכרטיס.

18.   עדותו של הנתבע 3 בדבר ההודעה על השינוי לתובעת הייתה עדות יחידה של בעל דין.

19.   לאור המקובץ אני קובע כי גרסתם של הנתבעים, שלפיה הנתבע 3 הודיע לתובעת על השינוי במיהות הלקוח, אינה אמינה ואינה סבירה; ואני דוחה אותה על יסוד הראיות של הנתבעים עצמם, ללא תלות בעדותו החסרה של מר עמרמי.