פסק-דין בתיק א 48680/05

1.       התובעת ילידת 1961, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16.2.04 תוך כדי עבודתה כשוטרת תנועה.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      לטענת התובעת, נפגעה בידה, אך פנתה לטיפול רפואי לראשונה 6 ימים לאחר התאונה.

                   התובעת לא נעדרה מעבודתה מיום התאונה ואילך.

          ב.      ד"ר בלנקשטיין אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדיעה כי: "מבחינת הבדיקה הקלינית, לא נמצאה הגבלת תנועות בטווח התנועות של כף היד. נמצאה רגישות מקומית בפרקים הפרוקסימלים של האצבעות. בדיקת אי.אם.ג'י. מתאריך 16.5.06 מצביעה על תסמונת מנהרת כף היד בצורה קלה דו-צדדית, כאשר בבדיקה קודמת מתאריך 1.3.05 לא היו ממצאים המתייחסים לכף יד ימין. צילום רנטגן עדכני מדגים היצרות קלה בלבד באספקט רדיאלי של שורש כף יד ימין. צילום רנטגן עדכני של המרפק נמצא תקין.

                   לאור כל האמור לעיל, הנני מעריך את נכותה ב- 2% (שני אחוזים) לפי סע' 35 (1) (א-ב).

                   הנני מעריך לנ"ל 100% אובדן כושר עבודה למשך 4 שבועות מיום התאונה ו- 50% אובדן כושר עבודה למשך שבועיים נוספים".

          ג.       בעוד שב"כ התובעת טוען כי מצבה של התובעת במגמת החמרה לאור ההבדלים בין שתי בדיקות האי.אם.ג'י. טוען ב"כ הנתבעות, כי המומחה התעלם מכך כי כבר בשנת 2003, כשנה לפני התאונה, התלוננה התובעת על כאבים בכף יד ימין, לרבות תלונות על קושי בתנועות האצבעות ומבקש איפוא לסטות ממסקנת המומחה.

          ד.           "... בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן, כמובן, לחוות-דעת מוסכמת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי..." (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי (1), בעמ' 168).

                   כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת (2), בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' (3), בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים (4), בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד (5), בעמ' 710-711).

                   הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ואמנם, אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות הענין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת" (הדגשה שלי - מ.ש.) .

                   בענייננו, כשהמומחה לא נשאל שאלות הבהרה, ולא נחקר על חוות דעתו אין מקום לסטות ממסקנותיו, בין לחובת התובעת ובין לזכותה.

3.       נזקים

          א.      כאב וסבל

                  1)        "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.) . אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                             סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

                             תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' , פ"ד מ"ו (4) 837, 842).