פסק-דין בתיק א 486/02

התובע יליד 27.4.79 נפצע בתאונת דרכים, ביום 8.12.01 עת רכב על אופנוע, בעקבותיה אושפז במחלקה אורטופדית בבית החולים באשקלון 12 ימים.

הנתבעת מודה בחבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והמחלוקת בין הצדדים היא בגובה הנזק.

מונו שני מומחים רפואיים.

פרופ' וולפין, מומחה לכירורגיה אורטופדית, בחוות דעתו מ-12.5.03 ובתשובות לשאלות הבהרה מ-26.1.04, מצא כי בעקבות התאונה סבל התובע משבר בעצם ירך ימין שקובע ע"י מסמר נעילה תוך לשדי ובגין הגבלות תנועות פרק ירך ימין העניק 10% נכות לצמיתות. בגין הצלקות, צורתן ושתל עור ברגל ימין, העניק 20% נכות לצמיתות כי הצלקות הן בשתי הרגליים. הצלקת בירך ימין, בקוטר של 16X 7 ס"מ צלקת מכערת עם היפרפיגמנטציה והצלקות הנוספות בשתי הרגליים באורך של 25 ס"מ, 22 ס"מ, 13 ס"מ, 18 ס"מ ו-4 ס"מ, החלימו בצורה מעט מכוערת. עוד העריך כי למרות שהתובע סבל מקרע בכלי דם, שטופל ע"י ניתוח, אין פגיעה בכלי הדם ויש זרימת דם תקינה לרגליים. בנוסף מצא הגבלה קלה בתנועות כיפוף הברך הימנית ללא נזק ליציבות הברך ולכן העריך שלא נותרה לו נכות. כן מצא קיצור של 1 ס"מ באורך של רגל ימין אולם לא נותרה לו נכות. יש שינוי תחושה בשוק וגב כף רגל ימין, אולם הוערכה נכות במגבלות אלו. 

פרופ' קליין, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בחוות הדעת מיום 24.2.04, העריך כי התגובה הנפשית שתוארה ע"י התובע חלקה מצאה ביטוי במסמכים רפואיים, שכיחה למדי אצל אנשים שעברו תאונה כמו התובע, ולמרות שהתובע טוען כי לא חזר למצבו של לפני התאונה, תפקודו תקין וסביר שיחזור בעתיד לתפקד באופן מלא בכל הנוגע למצבו הנפשי. לכן העריך נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנתיים מיום התאונה ונכות בשיעור 5% למשך שנה מיום מתן חוות הדעת.

התובע לא נשלח לבדיקה חוזרת אצל פרופ' קליין כדי לקבוע אם נותרה לו נכות נפשית צמיתה בעקבות התאונה.

ב"כ הנתבעת מבקש להמעיט גם מהנכות הזמנית שניתנה לו לאחר שהתובע לא סיפר לפרופ' קליין על הרשעתו בפלילים.

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע התרשמותי היא שהוא בחור נבון, וכנראה לא מיצה עד כה גם את כישוריו האינטלקטואליים, במיוחד כאשר הסתבך בפלילים בעבירות של התפרצות לרכב וגניבה מרכב, 6 פעמים, לרבות פירוק חלקים מ-4 כלי רכב. במסגרת הדיון בתיק הפלילי (נ/1) הורשע הנאשם גם בגין התאונה נשוא התביעה, בה הורשע בנהיגה במהירות העולה על המותר, גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה, כאשר הנזק הוא לו עצמו. לפי פרוטוקול הדיון בתיק הפלילי שירות המבחן המליץ לנהוג בו בדרך מקלה ולהימנע מגזירת עונש מאסר לריצוי בפועל שאין לו עבר פלילי למעט העבירות בגינן הורשע. נקודת המוצא תהיה שזו היתה מעידה חד פעמית של התובע ואין מקום להתייחס לעבירות אלו גבי השתכרותו בעתיד גם אם יהיו מעבידים שאפשר והרשעתו בפלילים תשפיע על שיקוליהם גבי העסקתו.

עוד יאמר כי גם במוגבלותו יכול היה התובע לחפש מקום עבודה אחר כמכונאי, לאחר שמעסיקו הקודם פיטר אותו, כעולה מנספח ז' לתצהירו. העובדה שהוא עובד כקופאי ועושה משלוחים בפיצריה אינה מלמדת על מגבלותיו והשפעתה של הנכות הרפואית על תפקודו. יחד עם זה, הנכות בכללותה היא בתחום האורטופדי. התובע סובל מכאבים וממגבלות שיש בהן להשפיע על יכולת תפקודו, בין כמכונאי, בין כנהג ובין כמחסנאי בציוד כבד. יש לו תעודה שסיים לימודיו במגמת מכונאות צמ"ה של בית הספר התעשייתי המשותף למשרד העבודה ולאורט ישראל (נספח ו'2 לתצהירו).

נכותו הרפואית בשיעור 28% ונכותו התפקודית תוערך על 15% על פי מכלול המגבלות שתוארו בחוות דעתו של פרופ' וולפין.

לפני התאונה היתה השתכרותו, גם לטענת הנתבעת, כ-4,500 ש"ח נטו. על פי תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי, החל לעבוד עוד ב-1997 ובשנת 2000 מופיעה השתכרות רצופה כשכיר בחברת טרקטורים וציוד, היא השנה שבה ביצע גם, על פי גליון ההרשעות הקודמות את העבירות נשוא התיק הפלילי.

בגלל גילו הצעיר במועד התאונה לא צריך להניח שהשתכרותו היתה, לאורך השנים, ועד גיל 67, נשארת על אותו בסיס כפי שהשתכר לפני התאונה.

התובע הוכיח שמעבידו הפריש עבורו כספים לפנסיה, כעולה מנספח יא' לתצהירו, ולכן זכאי גם להפסד חלקי בגין פנסיה.

לאור המסמכים הרפואיים אין להתייחס למסמך א'26 המעיד כי רק בתקופה זו היה באי כושר מוחלט, אלא התובע המשיך לקבל טיפולים רפואיים לפחות שלושה חודשים מיום התאונה, כעולה גם מ-א'30. אחר כך היה מוזמן מידי פעם לטיפולים רפואיים בגין הפגיעה האורטופדית וגם לטיפולים במרכז הקהילתי לבריאות הנפש.

אני דוחה את הטענה שהרשעתו בפלילים היא זו שגרמה לו נכות נפשית, ובכל מקרה מיד כשנודע לנתבעים על כך מן הראוי היה שישאלו את פרופ' קליין שאלות הבהרה.

לטעמי, דווקא ההסבר שנתן התובע לפרופ' קליין על התנהגותו אז ונסיבות התאונה, כי יצא לטיול "על מנת להשתולל עם האופנוע ולהתנסות בדברים מסוכנים", מלמדת על השפעת התאונה על דימויו העצמי, בהתחשב גם שחסך כסף לקניית האופנוע כדי להגשים את חלומו. פרופ' קליין התייחס לכך בתארו את המהלך לאחר האשפוז.

שלושה חודשים אבדן מלא - 4,500 ש"ח כפול 3 =                     13,500 ש"ח.

מ-8.3.02 ועד אוקטובר 2003, ובניכוי 8 חודשים לריצוי העונש (ממוצע התקופה הנטענת ע"י התובע כעבודות שירות לעומת גזר הדין שניתן ע"י בית משפט השלום) - 

11 חודשים לפי נכות של 25% =                                             12,375 ש"ח.