פסק-דין בתיק א 48573/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהגישו הצדדים בעקבות דיון הוכחות שהתקיים במעמד הנתבעים, מנהלת התובעת ובאי כוח הצדדים, במסגרת תביעה בסדר דין מהיר בסך 6,541 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

עיקרי טענותיה של התובעת בכתב התביעה המתוקן הן כדלקמן:

1. בחודש יוני 2002 או בסמוך לכך הזמינו הנתבעים ו/או מי מהם, במשרד התובעת, כרטיסי טיסה לניו-יורק, ארה"ב, וכן טיפול בקבלת ארשת כניסה וכן חדר במלון "הילטון"
   בניו-יורק ל- 4 לילות.
2. התובעת שילמה עבור הנתבעים את מחיר כרטיסי הטיסה, המלון והוצאת אשרות הכניסה בסך של 4,002.16 דולר ארה"ב.
3. הנתבעים ו/או מי מהם שילמו על החשבון סך של 2,548 דולר ארה"ב, ויתרת החוב לתשלום עומדת על 1,453.79 דולר ארה"ב - סכום אשר מגיע, נכון ליום הגשת התביעה, לסך של 6,541 ש"ח. 

הנתבעים 1 ו- 2 הגישו כתב ההגנה מטעמם, ועיקר טענותיהם הן כאמור להלן:

1. הנתבעים שילמו את מלוא עלות נסיעתם לנתבע 3 כבר ביום 9.7.2002, בהתאם לחשבוניות ולקבלות המצורפות לכתב ההגנה.
2. ביום 30.8.04 העבירה התובעת, באמצעות הנתבע 3, מכתב לידי הנתבעים 1 ו- 2 המאשר כי הנסיעה אשר הוזמנה על-ידי הנתבעים היא בעלות של 2,449.28$ בתוספת 120$ מיסי נמל בלבד - סכום אשר שולם על-ידי הנתבעים 1 ו-2.
3. הנתבעים 1 ו- 2 מעולם לא הגיעו למשרדי התובעת אלא הזמינו את נסיעתם מהתובעת באמצעות הנתבע 3, אשר מוכר לנתבעת 1 באופן אישי.

בהמשך הגישו הנתבעים 1 ו-2 הודעת צד ג' נגד הנתבע 3, אשר מבוסס ברובו על העובדות שנטענו במסגרת כתב ההגנה הנ"ל.

הנתבע 3 הגיש שני כתבי הגנה, לכתב התביעה ולהודעת צד ג', במסגרת העלה את הטענות הבאות:

1. הנתבע 3 פעל כסוכן אשר עבד אצל התובעת, ומכר לנתבעים 1 ו-2 את חבילת הנסיעה בעבור ובשם התובעת, כך שהחוזה למכירת חבילת הנסיעה הנ"ל נכרת בין הנתבעים 1 ו-2 לבין התובעת בלבד.
2. הנתבעים 1 ו- 2 קיבלו הצעת מחיר לחבילת נסיעה לניו-יורק במחירי מבצע שהוגבל בזמן מסוים, ושילמו את תמורתו המלאה.
3. בשל תקלה ובשל נוהל עבודה לקוי אצל התובעת נעשה הליך הוצאת הכרטיסים לאחר מועד תום המבצע, והתובעת חויבה על-ידי חברת התעופה בעלות כרטיסים שלא במחירי מבצע. נושא זה הובא לידיעת מנכ"ל החברה דאז, מר אורי הראל.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובמהלך דיון ההוכחות נחקרו על תצהירים.

מנהלת התובעת, הגב' מתי בנבנישתי הודתה בחקירתה כי הפרילאנסים שעבדו במשרד, לרבות הנתבע 3, היו מוציאים קבלות מהמחשב על שם התובעת. בהמשך לשאלת ב"כ הנתבע 3, השיבה הגב' בנבנישתי שהייתה המנהלת של כל העובדים, ובכלל זה הנתבע 3, וכן העידה שהנתבע 3 קיבל מהתובעת תלושי שכר. כשנשאלה מדוע שלחה לנתבעים 1 ו- 2 מכתב דרישה ראשון באפריל 2004, כאשר השניים חזרו מנסיעתם כבר ביוני 2002, השיבה כי לקח לה זמן לטפל בעניין בעל-פה מול הנתבע 3 ואז לאתר את כתובות הלקוחות.

הנתבעים 1 ו- 2 העידו בחקירתם כי ביצעו את כל העסקה מול הנתבע 3 בלבד. הנתבעת 1 נשאלה האם נראה היה לה שהמחיר ששולם הוא סביר, והשיבה בחיוב, וזאת בהתחשב גם בכך שנאמר לה כי המלון עובר שיפוץ רציני ונמצא בהליכי הרצה.

הנתבע 3 טען במהלך חקירתו כי היות שלא בוצע כרטוס של כרטיסי הטיסה 14 יום לפני מועד הטיסה כנדרש, לא ניתן היה לקבל את הכרטיסים במחיר המבצע שהובטח לנתבעים 1 ו-2. הנתבע 3 הודה ש" הייתה פאשלה של עובד, טעות שלי, ואמרתי זאת מלכתחילה. שכחתי שצריך להוציא את הכרטיסים האלה מראש", וכן חזר על גרסה זו מספר פעמים במהלך חקירתו. כנשאל הנתבע 3 מדוע כתב בחשבונית מחיר הנמוך במחצית מהמחיר ששולם על-ידי התובעת בפועל, השיב כי היה לו גיבוי ממנכ"ל החברה, מר אורי הראל, בעניין הזה.