פסק-דין בתיק א 48238/05

התביעה שבפני עניינה נזקי רכוש שנגרמו בעקבות תאונת דרכים.

הצדדים הסכימו על מתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

התאונה התרחשה  ביום 9.9.2004 בשעות הבוקר בין רכב מסוג מיצובישי מ. ר 5423820 (להלן: "המיצובישי") לבין משאית מ. ר 1699351 (להלן: "המשאית")  ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן.

התובעת חברת ביטוח ישיר איי. די איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הייתה מבטחת המיצובישי. נתבע מס' 1 מר רונן גמש הוא מי שנהג במשאית בזמן התאונה (להלן: "נהג המשאית"). מר כפיר בוארון הינו נתבע מס 2 (להלן: "נתבע מס' 2). התובעת בכתב תביעתה טוענת אומנם, כי נתבע מס' 2 הינו מבטח הרכב אולם בפועל נתבע מס' 2 הינו אחד הבעלים של החברה בה עבד נתבע מס' 1. נתבע מס' 1 בכתב הגנתו (שם בסעיף 5 ) מציין, כי הנתבע מס' 2 הודיע לו, כי המשאית מבוטחת בביטוח מקיף ובמקרה של תאונה יופעל הביטוח.

התאונה התרחשה כאמור ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן ליד הבורסה בסמוך לצומת עם רחוב אבא הלל. במקום 3 נתיבים בכיוון נסיעת כלי הרכב המעורבים בתאונה ולקראת הרמזור הכביש שב ומתפצל לארבעה נתיבים. (עדות הגב' רונית עובדיה (להלן: "נהגת המיצובישי") ,עמ' 2 בפרוטוקול; עדות נתבע מס' 1,עמ' 4 רישא לפרוטוקול  והתמונה במוצג ת/3).

התובעת טוענת, כי המיצובישי נסעה בנתיב הימני ביותר והמשאית אשר נסעה משמאלה סטתה לנתיב הימני בו נסעה המיצובישי ופגעה בצידה השמאלי.

נתבע מס' 1 טוען, בכתב הגנתו, כי הייתה זו דווקא נהגת המיצובישי שסטתה לצד שמאל ופגעה במשאית.

נתבע מס' 2 חוזר בכתב הגנתו על טענותיו של נתבע מס' 1. יודגש, כי נתבע מס' 2 לא התייצב לדיון שנערך בפני.

כאמור לעיל התאונה התרחשה סמוך לצומת מרומזר. נתבע מס' 1 טוען, כי בצומת הוא התכוון לפנות שמאלה לכיוון רחוב אבא הילל ( עמ' 3 שורה 25).

נהגת המיצובישי בעדותה בפני ציינה, כי בזמן התרחשות התאונה היא נסעה עדיין ישר אבל גם היא התכוונה לפנות לרחוב אבא הלל : "אני נוסעת ישר כל הזמן. התכוונתי לפנות לאבא הילל בסופו של דבר. זה ימינה ולא שמאלה". ב"כ נתבע מס' 1 חזר והקשה "עד כמה שאני זוכר זה לכיוון שמאלה" ונהגת המיצובישי חזרה על טענתה והשיבה "לא". כמו כן טענה נהגת המיצובישי, כי התאונה התרחשה  לערך 10 מ' מהצומת.

לא הובאו עדים נוספים לתאונה שיכולים היו לתמוך בגרסת מי מהצדדים. מאפייני הנזק שתוארו בפני יכולים היו להיגרם הן מרשלנות נהגת המיצובישי והן מרשלנות נתבע מס' 1 , נהג המשאית.

מצאתי בגרסתה של נהגת המיצובישי מספר אי דיוקים המעמיד בספק רב את גרסתה.  ראשית  ב"כ  נתבע מס' 1 פקפק בחקירתו בגרסת הנהגת לפיה ניתן לפנות מהצומת ימינה לרח' אבא הלל. נהגת המיצובישי חלקה על עמדתו של ב"כ נתבע מס' 1 בהקשר זה. אני קובע על בסיס ידיעה שיפוטית, כי תהייתו של ב"כ נתבע מס' 1 בדין הייתה. בצומת אשר לפניה התרחשה התאונה הפניה לרח' אבא הלל הינה פניה שמאלה ולא פניה ימינה המובילה לרחוב ארלוזורוב.  כידוע בתחום הידיעה השיפוטית יבואו כל אותם מקורות שהם נחלת כל אדם משכיל ממוצע: מילונים, ספרי היסטוריה, אנציקלופדיות...וכן ספרות מדעית בסיסית שהעיון בה אינו מצריך הכשרה מקצועית מדעית מיוחדת. ( ראה  ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואפרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ (טרם פורסם. שם בסעיף 32; וכן ראה י. קדמי, על הראיות,חלק שני עמ' 644).

כלומר אם התאונה התרחשה כטענת נהגת המיצובישי כ-10 מ' מהצומת ואם ברצונה היה לפנות בצומת שמאלה לרח' אבא הלל סביר יותר להניח שדווקא היא סטתה מנתיבה ולא נהג המשאית אשר ביקש לפנות לטענתו שמאלה גם הוא והוא היה ממילא בנתיב שמאלי יותר שממנו ניתן היה לפנות בהמשך שמאלה.

מכל מקום, גם אם לא הייתי צריך לבסס את פסיקתי זו על ידיעה שיפוטית הרי אני קובע, כי דין התביעה להדחות גם ללא הסתמכות על ידיעה שיפוטית בהקשר זה כיוון שהתובעת לא הצליחה לעמוד ממילא בנטל השכנוע המוטל עליה והיא לא הצליחה לסתור את טענת ההגנה של נתבע מס' 1.

כיוון שכך אני דוחה את התביעה כנגד נתבע מס' 1.

נתבע מס' 2 הגיש אומנם כתב הגנה אך לא התייצב כאמור לדיון. דחיית התביעה לגופו של עניין כנגד נתבע 1 , שומטת את הקרקע  מתחת רגליה של התביעה כנגד נתבע מס' 2. בנוסף נדמה שהתובעת טעתה שעה שכללה את הנתבע 2 בתביעה זו שכן לא ראיתי כל עילת תביעה נגדו.הנתבע 2 איננו בבחינת חברת ביטוח כפי שמיוחס לו בסעיף 2.2 לכתב התביעה.לפיכך הנני דוחה התביעה אף כנגד הנתבע 2.

סיכום

אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע מס' 1 שכ"ט עו"ד בסך 785 ש"ח(כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.