פסק-דין בתיק א 4818/04

א. רקע ותמצית טענות הצדדים

1. תביעה כספית בסך כולל של 150,902  ש"ח, בגין ליקויי בניה ואי התאמות בשתי דירות מגורים שנרכשו על ידי התובעים מהנתבעת,  הידועות כדירות 1 +2 ברח' משעול דגניה 25 בשדרות. הדירות נרכשו בשנת 1997 בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בדבר מכירת מניות בנתבעת ושולמו על דרך קיזוז הכספים שהגיעו לתובעים מהנתבעת. החזקה בדירות נתקבלה בשנת 1998. התביעה הוגשה במקורה בבית משפט השלום בתל אביבב-יפו, והועברה על ידו משיקולי סמכות מקומית לבית משפט זה. 

2. עפ"י חוות דעת מומחה מטעם התובעים, מסתכם סכום הליקויים בדירה 1 בסך של  71,235 ש"ח, ובדירה 2 - סך של 49,667 ש"ח, עליהם מתווסף סך נוסף בגין עגמת נפש, המשלימים יחד את סכום התביעה.

3. בהגנתה מכחישה הנתבעת את הליקויים הנטענים וטוענת, כי נענתה לכל פניות התובעים לתיקונים נדרשים ואף קיבלה מכתב מהתובע 2 המשבח את נציגיה על הטיפול המסור שקיבל. באשר פניה נוספת מצד התובעים בשנת 2002 טוענת הנתבעת כי ניסתה לתאם בדיקת הטענות ואולם הדבר לא צלח, עקב התחמקות מצד התובעים דווקא. לגופו של עניין צירפה הנתבעת חוות דעת מטעמה המסתכמת בסך תיקונים כולל של 1,250 ש"ח (בגין שתי הדירות גם יחד).

ב. מומחה מטעם בית המשפט

5. קודם שעבר התיק לבית משפט זה, מינתה כב' השופטת ניב, את המהנדס מר גדעון זהבי כמהנדס מומחה מטעם בית המשפט, לבחינת הליקויים ואי ההתאמות שבמחלוקת שבין הצדדים.

6. בחוות דעתו מצא מומחה בית המשפט, כי הערכתם הכספית של סך הליקויים עומד על  5,850 ש"ח בגין דירה 1, וסך של 6,845 ש"ח בגין דירה 2.  שני הסכומים כוללים פיקוח הנדסי ומע"מ.

7. עקב אכילס במחלוקת התובעים ביחס לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, נגעה לפערים בחישוב שטחי הדירות, אשר בעטיין נטען לירידת ערך.   מעבר לכך הועלתה מחלוקת הנוגעת לזכות הנתבעת לביצוע תיקונים. בהמשך לחוות הדעת הוגשו למומחה גם שאלות הבהרה, והוא נדרש על ידי התובעים להוסיף לחוות דעתו סך כולל של 74,475 ש"ח, דבר שלא נתקבל על דעתו.

8.   לצערי, על אף שהתברר לכאורה היקפו הריאלי של התיק, לא מצאו הצדדים לנכון לסיים את המחלוקות בינהם בפשרה, לרבות לא בפסיקה על בסיס החומר שבתיק, ובהתאם ובלית ברירה, נשמעו הוכחות, הוגשו סיכומים וניתן פסק דין זה.

9.  מטעם התובעים העידה התובעת 1, הגב' יפה פרץ ומר מרדכי אדלר - המומחה מטעם התובעים. מטעם הנתבעת העידה הגב' אודליה אבקסיס, שהיתה מנהלת שירות דיירים בתקופה הרלונטית בחברה. איש מהצדדים לא ביקש לזמן את מומחה בית המשפט לעדות.

10. בעדותה תיארה התובעת את ליקויי הדירה ואת תלאותיה בדבר פנייתה פעמים רבות לנתבעת לתיקונם ולא נענתה (עמ' 8+9 לפרוטוקול).

11. בחקירתו של מומחה התובעים על חוות דעתו ציין, כי איננו שמאי, אם כי יש לו נסיון מעל ל - 30 שנה בענף הבנין וההנדסה. נושא השמאות המצויין בחוות דעתו נסמך על חוות דעת שמאית שלא צורפה לתיק (עמ' 10 ש' 19) וקביעת סכומי ירידת הערך בוצעה על ידו "פחות או יותר" לאחר שקיבל הסבר משמאים שעובדים עימו  (עמ' 10 ש' 23-24). לגופו של עניין ציין כי מצא "הרבה" אריחים פגומים (עמ' 10 ש' 28-29), ואולם אין על כך תיעוד (עמ' 11 ש' 6-7), זאת תוך שהוא חולק על מומחה בית המשפט שמצא 10 כאלה בלבד (עמ' 11 ש' 11-12).  באשר למדידה ציין כי השטח צ"ל מחושב נטו ולא ברוטו (עמ' 12 ש' 7-12), זאת בניגוד למומחה בית המשפט אשר חישב את השטחים כברוטו ואף לא עפ"י תקנות התכנון אשר מיועדות לבעלי מקצוע ולא לקהל הרחב (עמ' 12 ש' 16-17).    

12. עדת ההגנה חזרה על העמדה, כי כל הליקויים שנדרשו אכן בוצעו כנדרש, תוך שהביאה אסמכתאות לעמדתה מתיק הדיירים - התובעים המצוי בחברה (עמ' 13-15). כן חזר על טענתה בדבר נסיון תיאום עם התובעים שלא נענה בשיתוף פעולה מצידם (עמ' 15 ש' 28 ואילך). 

ג. דיון

13. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, תצהירי הצדדים ועדויותיהם, מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. להלן נימוקי:

א.     ראשית, איש מהצדדים כאמור לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו. בנסיבות אלה ומשויתרו הצדדים על כך, יש לראותה, כאמור בסיכומי הנתבעת, כמוכחת.

ב.      שנית ומבלי שתשתמע חלילה ביקורת כלשהיא על מומחה התובעים אשר לכשעצמו עשה עלי רושם הגון ומהימן, אני מתקשה לקבל חוות דעתו על שני מרכיביה: הן המרכיב השמאי, זאת בין היתר בשל העובדה, כי המומחה העיד על עצמו שאינו שמאי והוא נסמך על חוות דעת אחרות שלא הוצגו בפני, והן המרכיב הנוגע לליקויים, אשר לא הוצג בפני כל תיעוד בעניינו. יצויין כי בעניין מדידת השטחים ציין אף מומחה התובעים, כי תואמת היא לתקנות התכנון (ר' ס' 11 לעיל). בנסיבות אלה, התקשיתי להעדיף את חווות דעתו על פני זו של המומחה הניטרלי, זה שהגיש חוות דעתו מטעם בית המשפט.

ג.       שלישית ובעיקר,  מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט נידון במספר רב של פסקי דין שבהם נקבע בעקביות, כי בהעדר סיבה מהותית, יש להעדיפו על פני חוות דעתם של מומחים מטעם הצדדים, באשר יש לשער כי אוביקטיבית היא ביחס אליהם.  כך למשל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה  בע"מ נ' מ' רבי ואח', תק-על 90(2), 532  קבע בית המשפט העליון:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".