פסק-דין בתיק א 48163/96

המבקש הגיש שתי בקשות, האחת בבש"א 165377/06, בקשה למתן צו מניעה זמני  והשנייה בבש"א 165369/06, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת דלית ורד מיום 9.5.06 במסגרת בש"א 174333/05.

השתלשלות העניינים

1.         ביום 23.6.96 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד ט.מ.פ.א השקעות נדל"ן בע"מ, דטמר פיני וטואשי משה (המבקש). המבקש לא הגיש בקשה למתן רשות להתגונן כנגד כתב התביעה ולפיכך ניתן נגדו ביום 26.9.96 פסק דין בהיעדר הגנה, על סמך אישור מסירה חתום על ידו.

בחלוף השנים הגיש המשיב בקשה לפשיטת רגל כנגד המבקש בביהמ"ש המחוזי בת"א, המבקש הגיש התנגדות ובקשה לביטול פסק דין.

ביום 19.9.02 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין ועיכוב הליכי הוצל"פ במסגרת בש"א 130655/02. בחלוף שנה, ביהמ"ש המחוזי נתן החלטתו כי פשיטת הרגל תיכנס לתוקפה לאחר הכרעת ביהמ"ש השלום בבקשה לביטול פסק דין.

הבקשה לביטול פסק דין עברה מספר גלגולים. בתחילה נקבע דיון בבקשה לביטול פסק דין ליום 11.3.04. המבקש הגיש בקשות דחייה חוזרות ונשנות ובכל פעם נדחה הדיון בחודשיים. המועד האחרון שנקבע בשרשרת הדחיות לבקשה זו היה ליום 3.11.04. לדיון זה לא הייתה התייצבות מטעם המבקש ובא כוחו הודיע טלפונית כי אינו מייצגו יותר. אז קבעה כב' הרשמת מירה דהן כי בהיעדר התייצבות נדחית הבקשה לביטול פסק דין.

2.         המבקש הגיש ביום 17.8.05 בקשה חדשה במסגרת בש"א 174333/05לביטול פסק דין ולעיכוב הליכים. בהחלטת כב' הרשם גבאי, עיכוב ההליכים הותנה בהפקדת הסך של 20,000 ש"ח.

גם בקשר לבקשה המחודשת לא חסך המבקש בהגשת בקשות דחייה חוזרות ונשנות, 4 במספר, כשבכל פעם נדחה הדיון בחודשיים או שלושה בממוצע.

הדיון האחרון לגביו מתייחסת הבקשה דנן נקבע ליום 9.5.06. לדיון זה הוגשה בקשת דחייה שנימוקה היה אותה סיבה רפואית האוסרת על המבקש לטוס והתבססה על אותם מסמכים אשר צורפו לבקשה הקודמת, מסמכים אשר עליהם מתנוסס התאריך של יום 17.3.06.

בהחלטת כב' הרשמת ורד, נדחתה בקשת הדחייה לאור העובדה כי הדיון בתיק נדחה מספר פעמים רב ביוזמת המבקש, בפרט כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין משנת 1996, וכאשר האישורים הרפואיים המצורפים לבקשה אינם עדכניים.

לדיון שהתקיים ביום 9.5.06 התייצב ב"כ המבקש בלבד וטען כי המבקש לא הצליח להגיע.

כב' הרשמת דלית ורד נעתרה לבקשת המשיב כי הבקשה תידחה, המבקש חוייב בהוצאות בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכי הערבות הבנקאית בסך 20,000 ש"ח תמומש ע"ח החוב הפסוק.

טענות המבקש

3.         כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה דנן להארכת מועד להגשת ערעור בצירוף הודעת ערעור שהמערער מבקש לדון בו כחלק בלתי נפרד מהבקשה.

 לטענת המבקש הבקשה לדחיית מועד דיון הוגשה יומיים לפני הדיון מאחר והמבקש עשה כל מאמץ להגיע  לארץ אך מאחר וחש ברע, אסרו עליו רופאיו לטוס.

המבקש הגיע לארץ ביום 4.6.06, יומיים בלבד לאחר תום המועד להגשת הערעור (בהתחשב בפגרת חג השבועות), אך מאחר ובא כוחו היה כבול בהתחייבויות קודמות נאלץ המבקש לחפש עורך דין אחר והגשת הערעור התעכבה ב6 ימים בלבד.

כמו כן טוען המבקש כי בהחלטת כב' הרשמת ורד לחילוט הערבות הבנקאית בסך 20,000 ש"ח שהופקדה לשם הבטחת הוצאות המשפט, כאשר הוצאות המשפט נקבעו בסך 1,000 ש"ח בלבד, המשיב פוצה על האיחור מעל ומעבר.

בנוסף הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני. בעקבות הבקשה ניתן צו מניעה ארעי עד להחלטה אחרת.ביום 11.6.06 התקיים הדיון בבקשה, אז הודיע ב"כ המשיב כי הגיש תגובה לבקשה למתן צו מניעה זמני, כאשר תגובה זו תשמש גם כתגובה לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולערעור המצורף לבקשה.

ב"כ המערער הגיש תגובה בכתב לתגובת המשיב.

דיון והכרעה

3.         בעת ישקול בית המשפט בקשה לביטול פסק דין, רשאי בית המשפט להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד , מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול  דעתו של בית המשפט".(ע"א 3645/92 קלמר נ'  לופוביץ, פ"ד מז(4) 133)

אולם בטרם יעבור ביהמ"ש לשיקולים אלה, על המבקש לעבור את המשוכה של הגשת הבקשה במועדים הקבועים לכך בתקנות.