פסק-דין בתיק א 48093/05

1.         בפני תביעה כספית בסך 28,802 ש"ח אותה הגיש בעל מכונית פרטית מתוצרת פולקסוואגן בורה שנת ייצור 2002 מס' 36-073-51 להלן: "הרכב", נגד הנתבעת, חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח, מקיף שהיה תקף במועד הרלוונטי לתביעה זו וכיסה גם את נהיגת בנו של התובע.

בתאריך 7.1.05 הרכב ניזוק בתאונת דרכים, נגרם לו נזק כבד והוא הוכר כאובדן מוחלט. השמאי קבע, כי נכון למועד האירוע, ערך הרכב היה 88,400 ש"ח והתובע חתם על כל המסמכים להעברת רישום הבעלות על שרידי הרכב על שם הנתבעת.

2.         הנתבעת הסכימה לשלם לתובע סך של 63,343 ש"ח בלבד כסכום שאינו שנוי במחלוקת וכן שכר טרחת עו"ד בסך 6,334 ש"ח.

            לטענת התובע, הוא זכאי לקבל מהנתבעת את מלוא שווי הרכב בסך 88,400 ש"ח וכן אגרת שירותי כבאות בגין שטיפת הכביש בסך 350 ש"ח ובסך הכל 88,750 ש"ח.

משכך, הסכום אשר שנוי במחלוקת ועל הנתבעת לשלם לו הוא סך של 25,407 ש"ח נכון ליום אירוע התאונה וכשוויו ביום הגשת התביעה סך של 28,802 ש"ח.

לטענת התובע, הוא זכאי לקבל מהנתבעת, מעבר לריבית הרגילה, ריבית מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981.

3.         לגרסת הנתבעת, התובע נהג ברכב בעת קרות התאונה תחת השפעת אלכוהול והנתבעת אינה חבה במתן כיסוי ביטוחי במקרה כזה.

            הנתבעת הסכימה לשלם לתובע סך של 75% מערך הרכב, עקב העובדה שלא היה באפשרותה לקבל עותק מתיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה נשוא התביעה. הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שיתקבלו ממצאי המשטרה, שמורה לנתבעת הזכות לתבוע חזרה את הסכום ששילמה לתובע ולתובע את הזכות לתבוע מהנתבעת את יתרת הסכום שלא שולמה.

4.         לגרסת הנתבעת, באם לא תתקבל טענתה שאין כיסוי ביטוחי לרכב במקרה של תאונה כאשר הנהג היה תחת השפעת משקאות משכרים, הרי שיש לקבוע שלתובע "אשם תורם חוזי" בגין נהיגה בשכרות ויש להטיל עליו 100% של רשלנות תורמת.

            התובע או מי מטעמו הפרו את תנאי הפוליסה, בכך שמי שנהג ברכב היה תחת השפעת משקאות משכרים, ללא יכולת לשלוט ברכב, נהג ברשלנות ובפזיזות, בעצימת עיניים וביודעו שנהיגה תחת השפעת אלכוהול ובחוסר שליטה ברכב תגרום להתנהגות מודעת ומכוונת וביודעין לתאונה. לאור זאת, אין לרכב כיסוי ביטוחי.

5.         הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו לא יתנהל דיון הוכחות והם יסכמו בשאלה המשפטית האם קיים כיסוי ביטוחי לרכב לאור נהיגתו בשכרות של התובע ו/או מי מטעמו, תחת השפעת משקאות משכרים ואם קיים או לא "אשם תורם חוזי" מצד התובע ו/או מי מטעמו. כן השאירו לבית המשפט את סוגיית הריבית המיוחדת.

6.         אין חולק, כי נהג הרכב הורשע בבית המשפט לענייני תעבורה בגין התאונה נשוא תביעה זו, כאשר עלה מטופס המאפיינים שהיה ריח חריף של אלכוהול, הוא התנדנד בעת הבדיקה, התנהגותו הייתה רדומה בעת הבדיקה, ולטענתו שתה ליטר בירה.

7.         השאלה המרכזית העולה מהמחלוקת בין הצדדים הינה, האם נהיגה בשכרות של מבוטח (התובע במקרה דנן), מפקיעה את תוקף פוליסת הביטוח כלפי בעל הרכב וכן האם רשאית המבטחת (הנתבעת) להעלות טענה של "אשם תורם חוזי".

8.         להבדיל מפסקי הדין אשר צורפו לסיכומי התובע, שבהם לא היה בפוליסה סעיף אשר קובע כי נהיגה בשכרות תחריג את הכיסוי הביטוחי הרי שבמקרה שבפני, בפרק 3בעמ' 12 לפוליסה בסעיף ד' נקבע כדלקמן:

            "חריגים:

            המבטח לא יהיה אחראי לכל תשלום אם בעת קרות התאונה היה הנהג תחת השפעת משקאות אלכוהולים, סמים משכרים או כל חומר אחר המשפיע על עירנות הנהג או שיכור דעתו בנהיגה".

התובע התקשר בהסכם ביטוח עם התובעת כשבפוליסה קיימת החרגה כזו ולכן חופש החוזים נשמר, עת נקבע במפורש שהפוליסה אינה מכסה נזק לרכב באם הנהג נוהג כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים.

            כאן המקום להתייחס לשאלה האם ההוראה בסעיף ד הנ"ל המחריגה את תחולת הכיסוי הביטוחי כאשר הנהג תחת השפעת אלכוהול, נוגדת את התקנות על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי)התשמ"ו-1986  (להלן התקנות)

            תקנות אלה הותקנו מכח סעיפים  38-39 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א-1981 (להלן "חוק") שמכוחם מוסמך שר האוצר לקבוע הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח וניסוחם.