פסק-דין בתיק א 47951/07

1.       התובע יליד 1929, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.9.06.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובע נפגע בפניו, נגרמו לו חתך שטחי במצח אשר הודבק, שבר בעצמות האף, ובוצעה בו במקום החזרה סגורה, אושפז להשגחה ליממה ושוחרר למחרת במצב כללי טוב.

          ב.      לאחר 3 ימים אושפז בשנית, עקב דלף נוזל שקוף מהאף. הדלף מן האף פסק בתוך יומיים והתובע שוחרר לאחר 7 ימים עם המלצות לטיפול תרופתי, המשך מעקב רפואי ומשחה לפצעים בפנים.

          ג.       בדיקת סי.טי חוזרת 9 חודשים לאחר התאונה העלתה חללי אף תקינים, עיבוי רירית בחללי מערות הפנים.

          ד.      פרופ' אופיר אשר נתמנה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג., היה בדעה כי:
"בבדיקה במרפאתי אין כל ליקוי, קוסמטי או תפקודי, באף של התובע.
מחיצת האף ישרה, מעבר האויר תקין דו צדדית. עיבוי רירית במערות הפנים אופייני לחולי אסטמה  ונזלת אלרגית ואינו קשור לתאונה...

                   אין נכות כתוצאה מהחבלה והשברים בעצמות הפנים בתאונת הדרכים הנדונה".

          ה.      בתשובות לשאלות הבהרה, הבהיר פרופ' אופיר, כי:

                   "למעט תלונה על תחושת אטימות אף מימין, אשר לא נמצאה לה כל תמיכה בבדיקת האף, לתובע לא היו תלונות גופניות נוספות.

                   היתה לו תלונה כי הוזהר מביצוע פעולות המפורטות בשאלה 3 (ניפוח בלון, מאמץ, הרמת משאות כבדים, ואף עיטוש - מ.ש.) ולכן נמצא בחרדה. אזהרה כזו, אינה מתועדת בעת האישפוז, ואינה מופיעה במכתב השחרור,  לא ברור מי אמר ומה התובע הבין או לא הבין מדבריו...

                   דלף נוזל מוח  דרך האף לאחר חבלה הוא נדיר. העובדה שהנזילה אצל התובע פסקה בתוך יומיים, מעידה כי הקרע בקרומי המוח היה זהיר ונסגר תוך זמן קצר ביותר.

                   הטיפול הוא המתנה, כיוון שרובם הגדול של הקרעים נסגר מעצמו והדלף נפסק. העצה להמנע מעיטוש, שיעול, קינוח אף והרמת משא כבד מתייחסת לתקופת ההמתנה בעת הדלף, כדי לעודד את סגירתו הספונטנית. לא ידוע לי ולא מצאתי בשום ספר, כי יש צורך להזהר בפעולות אלה, לכל החיים, כדי למנוע הישנות הדלף. ייתכן שהדבר נאמר לתובע בעת האישפוז והוא הבין שזו אזהרה להמנע מפעולות אלה כל חייו, מכל מקום, לאזהרה זו אין כל בסיס.

                   הסיכוי להישנות מאוחרת של דלף כזה, אם ארע לאחר חבלה, נמוך מאוד, כמעט אפס.

                   העובדה כי הקרע היה זהיר, ונסגר מעצמו תוך יומיים והעובדה כי לא ארעה הישנות הדלף מזה שנה וחצי לאחר הניתוח מרחיקה עוד יותר את האפשרות, הרחוקה בלאו הכי, של הישנות הדלף".

          ו.       פרופ' אופיר לא זומן לחקירה על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת ואני קובעת כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה.