פסק-דין בתיק א 47902/06

1.       לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים  המהווה גם תאונת עבודה, אשר ארעה ביום 10.11.05. התאונה התרחשה עת ירד התובע, יליד 20.6.64 ממדרגות משאית מ.ר. 4111615 בקיבוץ עינת וכתוצאה מכך נחבל ברגלו השמאלית. המשאית הייתה בזמנים הרלבנטים בבעלות מעבידתו של התובע- נתבעת 1, ומבוטחת על ידי נתבעת 2 (להלן: "התאונה").

2.       הנתבעות אינן מכחישות את קיום הכיסוי הביטוחי, עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלת החבות (האם קרתה התאונה כנטען) ובאומדן הנזק.

הנכות הרפואית:

נכות אורטופדית:

3.       ביום 3.4.06 קבעה ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי את הנכויות הזמניות שנותרו בתובע: 80% מתאריך 9.2.06 ועד לתאריך 31.3.06 וכן 50% מיום 1.4.06 ועד ליום 31.7.06.

4.       ביום 1.8.06 קבעה הועדה הרפואית  כי נכותו הצמיתה של התובע הנה בשיעור 10% על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל בגין שבר בקרסול רגל שמאל וצויין בפרוטוקול המל"ל בפרק "סיכום ומסקנות" כי:

"המצב סופי... אין מקום להפעיל תקנה 15 יכול להמשיך כנהג משאית".

האם מדובר בתאונת דרכים?

5.       הנתבעות טוענות כי התאונה כלל לא ארעה כפי שטוען לה התובע אלא אירעה בנסיבות שונות וכי אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הנתבעות טוענות  כי מדובר בעדותו של התובע כעדות יחידה ולמעשה מהראיות עולה כי אין זה סביר כי פגיעתו של התובע אירעה בנסיבות להן הוא טוען.

6.        הנתבעות טוענות כי ביום התאונה טופל בבית החולים אסף הרופא וככל העולה מטופס חדר המיון נכתב כי: "לדבריו ביום קבלתו נפל תוך כדי עבודתו מגובה 3 מ"ר ונחבל בקרסול שמאל". הנתבעות טוענות כי לא צויין כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים אין כל אזכור של המשאית.

7.       בנוסף טוענות הנתבעות כי באישור המשטרה צויין כי התובע התלונן על דבר התאונה ביום 16.11.05 וגם בו לא צויין כי דובר בתאונת דרכים ואין כל אזכור מפגיעה כתוצאה מירידה ממשאית אלא רק אוזכרה תאונת עבודה.

8.       הנתבעת טוענת כי גם פגיעתו של התובע אינה מתיישבת עם הנסיבות הנטענות על ידיו שכן לא ברור כיצד מהחלקה במדרגות המשאית יכול להיגרם שבר בקרסול אלא כתוצאה מההחלקה נזקי הגוף שיכולים היו להיגרם היו צריכים להיות באזורים אחרים בגופו כגון באגן, בגב, בגפיים העליונות ואולי אף בראש. שבר בקרסול יכול להיות תולדה של קפיצה או נפילה ישירה להבדיל מהחלקה בהקשר הזה לא בכדי מסר התובע בחדר המיון כי נפל תוך כדי עבודתו מגובה של שלושה מטרים.

9.       הנתבעת טוענת כי מדובר בעדות יחידה ללא עדים נוספים, תאונה עצמית. באשר לדיווח בתשובות לשאלון מטעמה של הנתבעת בו ענה המעביד של התובע כי התובע דיווח לו על התאונה לפיו נפל ממשאית, התובע לא יכול להסתמך על כך שכן יכול היה לתת למעבידו כל גרסה שרק יחפוץ בה בהעדר כל עדים.

10.   התובע ויתר על חקירתו הנגדית של מר אלון חיים המצהיר מטעמן של הנתבעות, מנהל התפעול אצל נתבעת 1 אשר הצהיר בתצהיר עדותו הראשית אך כי התובע הפסיק לעבוד ביום 10.11.05 בחברה עקב פגיעה בקרסול רגל שמאל וללא כל איזכור דבר תאונת הדרכים או מעורבותה של המשאית.

דיון:

11.   אני קובע כי עלה בידי התובע להוכיח גרסתו (הטענה בדבר קרות התאונה כתוצאה מהחלקה במדרגות המשאית), ולהלן נימוקיי:

א.      התובע חזר על האמור בכתב התביעה הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית בבית המשפט: "החניתי את המשאית ליד ערימת גזם בבית העלמין של קיבות עינת כשרציתי לרדת מהמשאית החלקתי ונפלתי". (עמ' 14 לפרוטוקול). התובע חזר על גרסתו כמה פעמים בבית המשפט והשתכנעתי כי כך אכן התרחשה התאונה.

ב.      התובע ציין בבית החולים כי נחבל במהלך עבודתו כתוצאה מנפילה מגובה של 3 מטרים. הנתבעת מסתמכת על כך כי לא צויינו ברישומי בית החולים ובטופס ההודעה במשטרה פרטי המשאית ודבר מעורבותה. כשנשאל התובע על כך השיב כי כנראה מדובר בטעות ושלא שם לב למה שנכתב היות וסבל מכאבים ברגלו, ויחד עם זאת זכר שאמר בבית החולים כי נפל מהמשאית.

ג.        התובע הגיש תלונה במשטרה ביום 16.11.05 אולם לא נכתבו בה פרטי התאונה ולא צויינו נסיבותיה. כל אשר נכתב כי דובר בתאונת עבודה. על המסמך חתום מקבל ההודעה רס"מ אילן לוי אשר לא הובא לעדות לשם מתן הסברים לנסיבות בהן נכתב הטופס. יכולה הייתה הנתבעת להתכבד ולהביאו למתן עדות בכדי להפריך את גרסתו של התובע אולם נמנעה מלעשות כן.